דובי דוברמן במתח

בתרועת חצוצרות ושטיחים אדומים כבש הארי פוטר את מקומו בראש טבלת הפופולריות לילדים מעצבנים שעושים יותר כסף מאשר רובנו נראה אי פעם. רק מעטים שמו לב שעם כניסתו הגרנדיוזית של פוטר, על שלל היח"צנים והמוצרים הנלווים, היה ילד אחד, שקט יותר, חכם יותר והרבה פחות מעצבן, שפרש בשקט להתיישב על הספסל בקצה החדר. קוראים לו אנדר.

אנדר היה שם קודם. לפני הארי פוטר ובית הספר לקוסמים, לפני שההיסטריה התחילה, לפני אבני הסודות, חדרי החכמים ולהפך. נכון, לא כתבה אותו אם חד הורית קשת יום (אוי, כמה שאני מתרגש כל פעם מחדש מהסיפור הזה), ואין לו מטאטא מעופף, אבל הוא הילד שאתם רוצים להכיר, או אולי הילד שחלמתם להיות.

אורסון סקוט קארד הוא האיש מאחורי הילד הזה. קארד הוא סופר מדע בדיוני מן השורה הראשונה, אך גדולתו האמיתית טמונה באריזה. קארד יספר לכם סיפור מדע בדיוני עם כל האלמנטים המוכרים - החייזרים יהיו שם, החלל יהיה שם והעולם לא יהיה בדיוק אותו עולם שאנחנו מכירים. אבל אל תתנו לאריזה העתידנית להטעות אתכם; קארד מספר סיפורים אנושיים, כאלה שתופסים אתכם ולא מרשים לכם להפסיק לקרוא. מדע בדיוני ידידותי למשתמש.

"המשחק של אנדר" הוא ספר מדע בדיוני לאנשים שלא אוהבים מדע בדיוני. בגיל שש עוזב אנדר וויגין את ביתו ומתחיל את חייו מחדש בבית הספר ללוחמה בחלל. כדור הארץ נמצא במלחמה עם הבאגים, גזע דמוי חרקים שנדמה כי ברח מספריו של רוברט היינלין, והמרחקים הגדולים בחלל מאפשרים לבני האנוש לאמן את המצביא הבא, זה שיציל את העולם (כן כן). אנדר הוא לא הילד היחיד בבית הספר ללחימה, הוא פשוט הטוב ביותר.

חייו בחלל נשלטים על ידי משחקי תודעה מרושעים וקרבות דמה אכזריים, ופתאום הקווידיץ' של הארי פוטר נראה כמו אליפות הדוקים של חוג המקרמה. חושים חדים, כושר ניתוח מדהים, חמלה וגאונות הופכים את אנדר לגיבור המושלם, כשהוא מהבהב בין משברים מנטליים ורגעי התעלות, ובין השאיפה להצליח והנטייה להיכנע. אנדר הוא רק ילד.

15 שנה אחרי שהספר יצא לאור, עשרות פרסים וארבעה ספרי המשך מאוחר יותר, מוציא קארד ספר חדש, ספר שמקביל לאנדר ומשלים אותו בו זמנית. "הצל של אנדר" מספר את סיפורו של בין, הילד הקטן והחכם ביותר בבית הספר ללחימה. בין מתחיל על סף רעב ומוות ברחובות רוטרדם של המאה ה-21 ומגיע לבית הספר ללוחמה כצילו של אנדר, או אם תרצו, כתוכנית חלופית למקרה שאנדר ייכשל. קארד יוצר עולם עשיר באירועים ומקל על הקורא לפתח יחסי אהבה-שנאה עם הדמויות, שלא מפסיקות להתפתח לרגע.

רצוי להתעלם מהפרק האחרון בכל ספר. יש לקארד נטייה לקיטש לקראת סיום, אבל גם זה לגמרי לא פוגע בשלמות היצירה, במתח ובהנאה שהיא מעניקה לקורא. כדאי להכיר את אנדר כבר עכשיו, כי כשיגיע הסרט (והוא נמצא כבר בשלבי הפקה), תגיע ההיסטריה, ואף אחד לא יזכור מי זה הארי פוטר.