מי אוהב את השבת?

מאת שי גולדן

הכיף הגדול מתחיל ביום שבת. האמריקאים לא ממש בקטע של גרעיני אבטיח, וגם ברביקיו צ'וריוס רציני הוא עניין פוטבול מסורתי, אז ל – NBA יש את תחרות ההטבעות, מלך השלשות, משחק הרוק'יס ואת ה 2 בול - הקטע המיותר עם הכוכבות של ה – WNBA.

במיטב המסורת, גם לשבת הזאת יהיו מוצאי שבת. השמות ששווה לזכור ואלה שקשה לשכוח. הרגעים הגדולים בהיסטוריה של האפרטיף הכי מקפיץ בעיר ותחזית לשבת הקרובה. בתאבון.

משתתפים

ג'ונתן בנדר – אינדיאנה. בארון דיוויס – שארלוט. קורי מגיטי – קליפרס. דסמונד מייסון – סיאטל. דישון סטיבנסון – יוטה. סטרומייל סוויפט – ונקובר.

הזוכה הבטוח – בארון דיוויס, שארלוט. הבנאדם עשה לו מנהג של קבע, לבדוק את תחתית החישוק עם המרפק. ניתור בלתי נתפס.

המפסיד הבטוח – ג'ונתן בנדר, אינדיאנה. קפיץ חסר כאריזמה.

מעניין מאוד – דישון סטיבנסון, יוטה. שחקן מהג'אז שיודע להטביע שווה סדרה בערוץ 8. סטיבנסון יודע הרבה יותר מזה.

הרגע הגדול בכל הזמנים – ספאד ווב עולה צולל מתקרת האולם, כשברקע דומיניק עוד לא יודע שהוא יגמור יום אחד ביוון. מייקל ג'ורדן על אזרחי – בטרנינג סגול – קורע את הלסתות מתדהמה. אחרי התחרות דומיניק אמר, "אם הוא לא היה נמוך, הוא לא היה מנצח". באמת?

משתתפים

ריי אלן, באקס. פאט גריטי, אורלנדו. אלן יוסטון, ניקס. ראשארד לואיס, סיאטל. סטיב נאש, דאלאס. דירק נוביצקי, דאלאס. ביירון ראסל, סיאטל. פדראג סטויקוביץ', קינגס.

הזוכה הבטוח – דירק נוביצקי. השחרור הכי מהיר בליגה מאז דייל אליס. הסט שוט הכי דומה לג'אמפ שוט מאז לארי בירד. הרוטיישן הכי טוב מאז קרייג הודג'ס. וחוץ מזה, הוא גרמני. ואלה מפסידים רק ללארי בירד.

המפסיד הבטוח – אלן יוסטון. לוקח לו שלוש שניות להשלים ג'אמפ שוט. זה נורא רומנטי כשזה צולל פנימה, אבל אין לו סיכוי לשרוד יותר משני סיבובים. העייפות תהרוג אותו.

מעניין מאוד – חמישה לבנים מול חמישה שחורים. שלושה שחקני בוסמן. נאש, נוביצקי ופג'ה. נדמה לי שאנו על סיפו של הגמר הכל אירופאי הראשון בענף. איפה מרק פרייס כשצריכים אותו באמת?

הרגע הגדול בכל הזמנים – לארי בירד ב – 88 עולה לסיבוב הגמר מול דטלף שרמפף. הגרמני חם כמו טוסטר אוון באותו יום. בירד קר כקרח. הוא זקוק לשלוש צ'אקות רצופות לסיום כדי לקחת את עשר האלפיות ואת התואר השלישי ברציפות.

את הסוויש השלישי הוא תופר באדישות שטיינהאוארית. כשהכדור באוויר הוא כבר מרים את האצבע, להראות לכולם מי מספר 1. צמרמורות של געגוע. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

את מי זה מעניין בכלל? מה זה מייצג? למי חשוב שזה כיף? תעביר הלאה.

רוקיס מול שחקני שנה שנייה. ג'קסון (2), מייק מילר, דריוס מיילס, קניון מרטין והחבורה, מול, סטיב פרנסיס, אלטון ברנד, שון מריון והג'מעה.


מנצח בטוח – שחקני השנה השניה. חבל על הזמן. הסגלים הרשומים מלמדים אותנו כמה עמוק – באופן יחסי – היה הדראפט של השנה שעברה למול הדראפט האנמי של השנה. קניו מרטין? למה מה? שימו עין על דריוס מיילס ומייק מילר, שני השחקנים היחידים שיצאו מהשנתון הזה. מי שמע על מרקוס פייזר?

מפסיד בטוח – רוקיס'. הם בסך הכל שחקני השנה הראשונה. מי יכול שם לשים גוף על ברנד או לעצור את פרנסיס במגרש פתוח. הלוואי ושון מריון יקטוף את התואר הראשון שלו.

מעניין מאוד – וולי שרביאק. נראה כמו דוגמן של "בננה ריפאבליק" , צולף כמו אבא, עושה בוקס אאוט כל-כך טכני שבא לבכות. וחוצמזה, יש עליו. על כל מי שנכנס לגארנט בפרצוף, יש משהו.

הרגע הגדול בהיסטוריה – המשחק שייערך ביום שבת. סטיב פרנסיס רץ למתפרצת מצד שמאל, קניון מרטין מחכה לו מתחת לסל לעבירה. פרנסיס עולה לסל צעד אחרי קו העונשין, מתלבט בין ג'אמפ עם הקרש לבין טאצ' שוט, לבסוף מחליט (באוויר) לגמור את העניין עם דאנק. מרטין חוזר לחדר כושר כדי לעבוד על המשולש.