חאפרים

13 תקריות ביום בממוצע – עם זה צריכים הכוחות האמריקאים להתמודד ביום טיפוסי ב"שחרור עיראק". הממשל בוושינגטון טוען שוב ושוב כי אין מדובר כאן בשקיעה בביצה תואמת וייטנאם אבל המצב נראה לא פשוט כשכמעט בכל יום נהרג חייל אמריקאי. ואיך מגיב הנשיא בוש למצב? הוא עומד מול מצלמות הטלוויזיה ומתריס בפני 'תאי ההתנגדות הלא מאורגנת', "זה כל מה שיש לכם?" או באמריקאית "bring it on”. דמיינו לעצמכם את ראש הממשלה שרון פונה לארגוני הטרור אחרי שבוע עקוב מדם ואומר דברים דומים – אפילו על המצביא הבולדוזר קשה להאמין.

ההצהרה של בוש מצביעה על בעיה קשה של הנשיא וממשלו להבין את הלכות המזרח התיכון. אם מרבית תלמידי ישראל מתקשים בהבנת הנקרא, מרבית הפקידים בבית הלבן מתקשים בהבנת מה שקורה. על ביצועיהם של האמריקאים במלחמת המפרץ (2) כבר נשפכו אלפי מילים, אז הלחימה, כידוע, הייתה דומה יותר לסרט של מנחם גולן – האמריקאים מנצחים בשם המוסריות והעיראקים הם חבורת פלאחים מבולבלים. הבעיה התחילה, כמו שצפו פרשנים רבים, ביום שאחרי. ארה"ב הודיעה כי יש לה תכנית מפורטת להחדרת הדמוקרטיה לעיראק והשבת החיוך לילדיה, אבל משהו השתבש. העיראקים אומנם רצו חופש מסדאם חוסיין אבל עכשיו הם בעיקר רוצים חופש מכוחות הקואליציה ומן המערב. ברור שיציאה חפוזה מהמדינה תשאיר שם תוהו ובוהו אבל ניהול העניינים הנוכחי לא ממש עובד.

וושינגטון מתייחסת לשיקום עיראק כמו שהתייחסה לשיקום גרמניה או יפן של אחרי מלחמת העולם השניה – וכאן שורש הטעות. מה שעבד במדינות אזרחיות מפותחות לא יעבוד במדינה מוסלמית מתפתחת עם הרגלי שחיתות ושררה מושרשים. העיראקי העירוני זקוק לעבודה ושלטון חוק – שני דברים שסיפק להם סדאם. את הריק הגדול שהשאיר אחריו השלטון היוצא האמריקאים עדיין לא מילאו ולכן שמחת השחרור של העם הופכת מהר מאוד לשנאת הכובש. ויש עוד בעיה אחת לא פשוטה – סדאם עדיין חי ולדבריו בקלטת האחרונה, הוא "מסתתר אי שם בעיראק אצל חבר". סדאם מאחורי הקלעים מסכן מאוד את הקמת המדינה החדשה, גם אם יימחק פרצופו הנאה מעל שטרות הכסף החדשים שהונפקו באדיבות הדוד סאם.

הנאיביות של הקואליציה לגבי איך הדברים נעשים במזרח התיכון, בולטת מאוד מהתבטאויות שעולות מהחיילים והממשלות אחרי תקריות עקובות מדם. חייל אמריקאי נשמע אומר לעיתונאים כי אינו חש בעוינות ו"מעולם לא חיבקו אותי או חייכו אליי כל כך הרבה". חיבוקים, חמוד, תקבל מאמא כי החיבוק הבא יכול להיות של מחבל מתאבד. הבריטים הגדילו ועשו, כשאחרי התקרית בה נהרגו חמישה מחייליהם בהתנפלות המון זועם, כינו את התקרית "רצח". חיילי הוד מלכותה היו המומים איך אותם אנשים שהם עוזרים להם לשקם את חייהם משיבים להם באש מהמארב. מה שבטוח, אחרי התקרית הם חזרו לשכפ"צ.

אותנו הישראלים צריכה ההתנהלות של הקואליציה בעיראק להדאיג במיוחד, כיוון שאותם פקידים שמתקשים בהבנת הנעשה שם מתיימרים להבין בדיוק מה טוב בשבילנו.