חכמת הבייגלה

בפעם הראשונה שנתקלתי בחכמת הבייגלה גרתי בניו יורק, הלהיט בכריכה רכה שהטריף את המדינה היה אמור להעביר לי שעה של נסיעה ברכבת התחתית מברוקלין למנהטן. אני זוכר שהתחלתי לקרוא אותו, אני לא בטוח שסיימתי. זה היה עניין של זמן לפני שחכמת הבייגלה יהפוך לסרט, או כמו שמישהו אומר בסרטון התיעודי שצולם על הסט, "זה סרט לאנשים בגילאים 20-35, בדיוק טווח הגילאים שהולך לקולנוע".

מעשה בגולן, בחור בן 30 עם אינטליגנציה רגשית של ילד בן 15, שמתאהב בדקלה, בחורה לא לגמרי שפויה שלא מצליחה להחליט אם היא פאם פטאל או לוליטה. גולן מתחבט בבעיות הקיומיות הכי שחוקות שיש ומדבר כמו קריקטורה שיורה ביטויים משומשים לכל הכיוונים. רוחניות סטייל המילניום החדש.

אבל מה, בניגוד לרוב המכריע של ספרים שהופכים לסרטים, אני חושב שבמקרה של הבייגלה, הסרט יותר טוב מהספר. מן סרט פופקורן שכזה, פריך ומהנה כל עוד הוא נמשך. גיא לואל עושה עבודה מצויינת בתפקיד גולן, את אסנת חכים פחות אהבתי, למרות שלכאורה התפקיד של דקלה תפור עליה. יחסית להפקה בה שחקנים סחבו את הציוד וחברים תרמו דירות, המוצר המוגמר נראה טוב.

תל אביב פוטוגנית במיוחד, הקאסט משעשע והתסריט הרבה יותר מתאים לסרט מאשר לספר, ברקע מתנגן לו רוק ישראלי צעיר. מה רע? יופי של פופקורן. יודעים מה, יופי של בייגלה. רק חבל שגם העיסוק בדור האיקס, כמו כל דבר אחר, מגיע אלינו עשר שנים באיחור.

למרות תמונה לא מבריקה יחסית לדי.וי.די (יכול מאוד להיות שהסיבה טמונה בצילום הסרט המקורי, אותו לא ראיתי בקולנוע), הדי.וי.די עצמו בהחלט עושה כבוד לסרט. תפריטים מושקעים ומבחר סצינות מאחורי הקלעים (מומלץ במיוחד לראות את נאור ציון מאבד את העשתונות במהלך צילומים אצלו בדירה – שלא תעיזו להחמיץ את בובת דארת' ויידר בגודל טבעי שעומדת בפינת הסלון שלו). ראיון לא רע בכלל עם גיא לואל שצולם דרך מראה בזמן שהוא מתגלח (אח, כמה ישראלי, כמה משלנו).

חכמת הבייגלה הוא מעין סרט לאנשים שאהבו את "הטאו של פו", קומדיה רומנטית כחול לבן שמאוד מקושרת לזמן ולמקום. זו לא יצירת מופת, אבל זה סרט הרבה יותר טוב מהרבה מקבילות הוליוודיות שלו.