כורה שחת בה ייפול

בסוף, כפי שהזהרנו, הר הבית החזיר את אהוד ברק.


זו היתה הדחה חדה ואכזרית. העם זרק את מנהיגו אל מעבר למגרש הפוליטי, מעבר ליכולתו לשוב ולהנהיג, לפי שעה. בשכבר הימים היו שבטי ישראל עולים לירושלים באחד משלושת הרגלים, מתגודדים בהמוניהם מול פתחי בית המקדש, מדיחים את המלך הרע וממליכים אחר תחתיו. עכשיו זה בקלפי, על פי הצבעה ישירה, ולקיבינימט.


המספרם מדהימים, אין לשון אחרת לתיאור התוצאה, כ-62.5 אחוז לשרון, 37.5 לברק. הפרש של 25 אחוז, בשעת כתיבת הדברים. מבין המצביעים היהודים תמכו בברק רק 36.3 אחוז. אחד משלושה. הציבור כולו, כל חלק וחלק ממנו, כל שבט, כל משפחה, ולא רק בני המגזר הערבי, בעט בראש הממשלה לכל רוח.


חשוב לציין. איש מבין הסובבים את ראש הממשלה הנופל, כולל ברק עצמו, לא העריך נכונה את תוצאות הבחירות. ההערכה הרווחת נגעה בעשרה אחוזי הפרש, פלוס מינוס, עד לשעות אחר הצהריים של יום הבחירות. בכל אותו יום, אגב, ניהל ברק משאים ומתנים קטנים לקראת ממשלת אחדות בראשותו של שרון.


על פי התוצאות, ברק כמעט והפך לנציגו של השמאל הקיצוני. חלקים נרחבים מן השמאל המתון העדיפו שלא לבחור בברק, וכל מצביעי המרכז הישראלי פנו לבחור באריק שרון.


מצביעי הפתק הלבן, יהודים כערבים, לא עשו חשבון גדול מדי לאזהרות כלי התקשורת השונים או לדבריו של נשיא בית המשפט העליון מישאל חשין, או לסיסמאות של יוסי שריד, "פתק לבן הוא דגל לבן" וכו'. מן הרגע בו החבורה הנכבדה הזו הפכה את הפתק הלבן לאיזו שטות פסולה ולא רצינית, הבוחרים פשוט לא באו להצביע. העיקרון נשאר קדוש. הבוחר עושה רק את מה שהוא רוצה.


בסיכומו של עניין, מהומות אוקטובר בקו הירוק היו אבן הנגף בדרכו של אהוד ברק, הסיבה הישירה והמכריעה לתבוסתו. כורה שחת בה ייפול, כתב על כך החכם באדם. כזכור, גובה האש הגיע לשמים בעיקר בגלל תפקודה של ההנהגה אותם ימים, שלמה בן עמי כשר לביטחון פנים, ברק כראש ממשלה. ברק, כזכור, מינה את בן עמי לשר לביטחון פנים בניגוד לכל הדיעות, ההנחות, הרקורד המבצעי והדרישות המקצועיות. הוא נהג כך במכוון כדי "לשבור", "לרסק" את הזוכה מספר 1 בפריימריס של מפלגת העבודה, מי שהיה הפופולרי מכולם, אלטרנטיבה ריאלית לכהונת היושב ראש. המשרד לביטחון פנים, יודע כל איש פוליטי, נחשב מלכודת מוות לאנשי ציבור. משה שחל סיים שם את הקריירה הפוליטית שלו, אביגדור קהלני כמותו. קח את זה, אמר ברק לבן עמי, או שתשב מחוץ לממשלה. בן עמי שתק, טעה ולקח, ושניהם שילמו על כך מחיר מלא בשעת המבחן הראשונה.


הסוף, אגב, נראה נורא עוד קודם, בשידור חי, על המסך, 24 שעות לפני שעת האמת. ברק התארח אצל אילנה דיין, אחרי בנימין נתניהו, אחרי שמעון פרס. הוא דיבר. דיין רצתה להעביר את השידור לתכנית הבאה, זינזאנה. זינזאנה. ברק התעקש להמשיך. דיין התעקשה לעצור. את לא יכולה לעצור ראש ממשלה בשביל להודיע על זינזאנה, אמר ראש הממשלה, קולו הולך ונחנק. אבל היא הודיעה.