סמול טוק

אריאל שרון מרבה להשתמש בדימוי הקוראלס – הנתיב בו מובלים השוורים לשחיטה - כאשר הוא מבקש לתאר תהליך מדיני היוצא מכלל שליטה. עמי איילון, מפקד חיל הים וראש השב"כ לשעבר, משוכנע שהדרך היחידה ליציאה מאותו הנתיב עוברת דרך הצהרת העקרונות "איילון – נוסייבה" שבימים אלה ממש הוא עמל לקדם. מכאן קריאתו אלינו, מעל דפי העיתון ועל גבי לוחות המודעות, לקחת את השלום לידיים ולהצטרף "למפקד הלאומי".

"המפקד הלאומי" הוא יוזמה אזרחית חדשה ורחבת היקף, אשר מוביליה הם עמי איילון בראש הצד הישראלי, והד"ר סרי נוסייבה, אינטלקטואל פלסטיני ונשיא אוניברסיטת ביר זית, בצד הפלסטינאי. עיקר היוזמה היא החתמתם של אזרחים על מסמך עקרונות לפתרון הסכסוך הישראלי – פלסטינאי, כאשר אלו הם עיקריו: שתי מדינות לשני עמים, גבולות קבע על בסיס קווי 67, ירושלים כבירת שני העמים והכרה בזכות השיבה הפלסטינית לתוככי פלסטין בלבד.

"הצהרת העקרונות" איננה אלא הסכם בין שני אנשים פרטיים המאמינים כי ביכולתם לגרום לרוב בשני העמים לחתום על המסמך, ובכך להציג בפני המנהיגות הוכחה לרצונם האמיתי של שני העמים.

"ההיסטוריה הוכיחה", כך איילון, "שהכוח לשנות את המציאות נמצא בידי האזרחים ולא רק בידי הפוליטיקאים. בשעה שמנהיגי ישראל כבולים בסיטואציות שאינן מאפשרות להם לצאת ממעגל האיבה, יש לצאת ביוזמה עממית סוחפת אשר תשים קץ לשפיכות הדמים ולבעיות הביטחוניות הפוגעות בכל אחד מאיתנו".

איילון רואה את "מפת הדרכים" של הנשיא בוש "כיוזמה חיובית" אך חושש ממגבלותיה בכך שאינה מגדירה רכיבים חיוניים כגון סוגיית ירושלים, חימוש המדינה הפלסטינאית וסוגיית הפליטים. הוא סבור שהגדרה ברורה של רכיבים אלו על ידי שני הצדדים בתחילת המו"מ הם תנאי הכרחי לסיכויי הצלחתו.

ואם הגחלים שהוא מבקש להפוך נראות לחלקכם לוהטות מדי, עד כדי פקפוק בנאמנותו למדינה, הנה לכם שתיים וחצי שורות של רקע כללי: בין בית הוריו של איילון לבין ימת הכנרת מפרידה פיסת דשא. כל אימת שנשאל איילון האב לשלומו, הוא פותח את דלת הבית, בוחן את מפלס הכנרת, ובהתאם לזאת עונה. לעולם לא תפריד בין מצב רוחו לגובה המפלס. בין שלומו לשלומה של המדינה. ללמדנו שעמי איילון, שקורא חזרה לגבולות 67, לא נשם פחות ציונות ואהבת הארץ מהרב לוינגר או מהרב איילון.

לשיטתו של איילון, את הצהרת העקרונות יש לאמץ ולא כי סכנה דמוגרפית מרחפת מעל ראשינו וכזו מרחפת (רוב ערבי בין הירדן לים תוך 15 שנה). גם לא כי ההתנחלויות מהוות נטל ביטחוני והן אכן מהוות נטל שכזה וגם לא כי הכיבוש משחית והוא אכן משחית. את הצהרת העקרונות חייבים לאמץ כי אין בנמצא דרך אחרת להבטיח את קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית. יהודית כי בהיעדר רוב יהודי חבל לנו על הזמן ודמוקרטית כי מה לעשות, דיכוי רצונם של ערביי עזה והגדה לא דר בכפיפה אחת עם דמוקרטיה. גם לא לפי הלקסיקון של אביגדור ליברמן.

הוזה? חולם בהקיץ? הולך בדרך שנכשלו בה לפניו? עמי איילון מעדיף להיתלות בדברי דוד בן גוריון, אשר קבע כבר ממזמן כי הכי ריאלי במדינת ישראל זה להאמין.