לפעמים נראה שהסיבה המרכזית לזה שסמים הם לא חוקיים היא שאם הם היו חוקיים לא היו יכולים לעשות עליהם כל כך הרבה סרטים דוקומנטריים. בסופו של דבר נחמד יותר לחשוב שבזה העניין מאשר לקבל את תיאוריית הקונספירציה שהכל מסתובב סביב הכדאיות הכלכלית של שוק הסמים הרי זה מה שחשוב בעולם התאגידים הקפיטליסטי. נחמד יותר אבל לא משכנע.
סוגיית השימוש במריחואנה מדגימה בצורה מושלמת שככל שהקייס קלוש יותר, ככה המחלוקת ענפה יותר. לא משנה כמה יגידו שזה בעצם כמו לשתות קפה ולא מדגדג בכלל לאלכוהול מבחינת רמת הנזק שזה מסב, יש עדיין כאלה שבטוחים שמדובר בשטן לא קטן. קחו לדוגמה את משטרת תל אביב.
"שגעון המריחואנה", הסרט שזכה להישלף השבוע מהמלאי, הוא מסוג הסרטים שמסייעים לא לבטל את הדמוניזציה, אלא לרכך אותה. הוא פשוט מתייחס להיבט אחד של אותו סם קשה כי אין דבר כזה סמים קלים - קצת פחות בעייתי, והוא השימושים הרפואיים שלו. המריחואנה כתרופה.
הסרט עשוי בפורמט שמזכיר סרטוני שיווק ישיר נוסח ערוץ הקניות. לואו-טקיות, קריינות רגשנית משהו, סיפורים אישיים מרגשים, דימויים בנאליים ופסקול מתקתק משולבים בטיפה היסטוריה, אלא שכאן התערובת הזאת לא מנסה למכור מזרן מתנפח, אלא קונטרה יעילה לתרופות החוקיות שמערכת הבריאות נוהגת להפציץ בהן אנשים שסובלים ממחלות איומות או מפציעות שלא שוככות. במהלך הסרט - שבו עולה ההיבט הבעייתי יותר, זה של השימוש למטרת הנאה, רק כבדרך אגב - שבים ונוכחים בפעם המיליון שאמריקה היא באמת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: אם בסנטה קרוז, קליפורניה, גידול מריחואנה לצרכים רפואיים הוא חוקי, בטולסה, אוקלוהומה, לא משנה מטרת הגידול, העונש המקסימלי הוא 92 שנה! מקסימום שלא נשאר בספרים אלא מופעל בשטח.
"שגעון המריחואנה" (ובעצם "שגעון המריחואנה 2" לפי הכותרת), הוא לא סרט דוקומנטרי טוב או איכותי, אבל הוא סרט אפקטיבי. כזה שעשוי לגרום אפילו לשוטרי מרחב ירקון לחשוב ברצינות על אופציית הגלגול לפני שהם בולעים עוד נורופן.
* "שגעון המריחואנה" משודר בערוץ 8 ביום רביעי, 7 בפברואר, בשעה 21:50
תביאי צינגלה, אחותי, יש לי כאבים בשחלות
3.3.2001 / 18:53