"אם תהיה רעידת אדמה בארץ – אמליץ לשרוף את הגופות"

מאת תולי שרגאי
שליחת וואלה! חדשות לגוג'ארט

השילוב בין בית חולים של הצבא הישראלי להודו נראה על פניו קיצוני למדי. המדים הירוקים מול השמלות הצבעוניות, הפקודות הניתנות בקול בטוח מול השקט המוחלט של ההודים, התפיסה המערבית של הצלת חיים בכל מחיר מול הפאטאליזם ההודי. אחרי שבוע נראה שהישראלים בעיקר מתפעלים מההודים, ויש גם כמה רעיונות לאמץ.

"ההמלצה שלי היא שבמידה ויהיה בארץ אסון בקנה מידה דומה – ישרפו את הגופות", אומר מפקד הצוות הרפואי, אל"מ יהודה ברוך, לאחר ביקור באתר שריפת הגופות בעיר. ערימות של עצים מובילות מהרחוב הראשי אל חצר אחורית בה בוערות מספר מדורות. ליד כל מדורה נערמות אלונקות עם גופות שהשורפים מסדרים בין העצים. "זה היה מראה קשה. אנשים שנראים כמו קבצנים דוחפים עגלות עם גוויות. ליהודים שעברו את השואה שריפת הגופות היא דבר קשה מאוד, אבל מבחינה אפידימולוגית קרה – זה הדבר הנכון".

בית החולים הוא האזור השקט ביותר במחנה הישראלי בבוהג'. מאות הפצועים שוכבים בדממה מוחלטת, אפילו ילדים כמעט ולא בוכים, גם כשהפגיעה נראית קשה. הרופאים הישראלים המומים מהשקט ומהפילוסופיה העומדת מאחוריו.

"הם מקבלים את הדין", אומר אל"מ ברוך. "לפני הלידה של ישראלה, הפגה הראשונה שנולדה כאן, אמרנו להורים שלה שייתכן שהיא תיוולד מתה. התגובה שלהם היתה 'אם היא תמות – היא תמות'. לגבר שסבל משוק בלב אמרנו שסיכוייו לחיות אינם גדולים. הוא ענה 'כנראה שהגיע זמני למות'. בארץ מוכנים להרוג אותך אם לא היצלת קשיש בן 82 שנכנס לניתוח. האופי הישראלי הרבה יותר דרשני ומצפה וזה לא בהכרח רע. מותר לצפות לרפואה ברמה גבוהה".

עד כמה ישנה תחושת פטרונות של הרפואה המערבית כלפי המקומיים? "אין שום מקום לפטרונות. יש בהודו רפואה טובה כמו בארץ. היא רק לא מגיעה לכל השכבות. הרופאים ההודים לימדו אותנו הרבה דברים שלא ידענו". אל"מ ברוך מודה שלרופאים הישראלים היה קשה בהתחלה לצאת ממושגי העולם הראשון. כך למשל הם ציפו לריבוי של מחלות זיהומיות, כתוצאה מתנאי תברואה ירודים. אבל להפתעתם כמעט ולא היו מקרים כאלה. "התברר לנו שחזירי הבר שחיים כאן בהמוניהם ברחובות פשוט אוכלים את כל הזבל", אומר אל"מ ברוך.

ד"ר אלי שוורץ, מומחה למחלות טרופיות מהמרכז לרפואה גיאוגרפית בתל השומר, אומר כי העולם השלישי מורגש רק בתנאים הפיזים, לא הרפואים. הוא חי מספר שנים בנפאל, שם התנאים קשים מאוד מבחינה רפואית. "אנחנו לא רואים כאן תת תזונה, התנאים לא ירודים, למרות כל הקטסטרופה שהיתה – אנשים כאן לא רעבים ללחם. צריך ללמוד את השקט שלהם. חבל שאת כל מה שאנחנו רואים כאן שוכחים אחר כך בארץ".

מהצד השני נמצאת ד"ר בהודיק וירו, מהקולג' באמדבד. מהיום שנחתו הישראלים היא מתנדבת במחלקת היולדות, מקשרת בין הרופאים לחולים, ולא רק מבחינת השפה.

"אולי יש הבדלים בטקסים של הלידה והמוות, אבל בסך הכל כולם דומים. בשתי הדתות יש את הרעיון של שכר ועונש. ולכן צריך להשתדל לא לעשות רע", אומרת הד"ר וירו. בתגובה להתפעלות הישראלים מהשקט ההודי היא אומרת כי "הפילוסופיה שלנו היא שאנחנו אף פעם לא מתים. רק הגוף מת והנשמות חיות לנצח. אנחנו עוזבים את הגוף שלנו ומסתכלים עליו מבחוץ".

איך הפילוסופיה הזו משפיעה על הטיפול בחולים? "אנחנו מאמינים שאם נחיה טוב, נמות טוב. לכן קל לנו לדבר עם הגוססים. התפקיד שלנו הוא לתת להם מוות טוב, לעזור למשפחה שלהם לקבל את המוות".