לפני הכל, אהוד ברק הוא ראש הממשלה המתנצל מכל מי שהכרנו עד כה. הוא ביקש את סליחת המזרחים, בשם מפלגת העבודה, אז, כשהכל רק התחיל, ובמהלך החודשיים האחרונים הוא התנצל פעמיים בפני הערבים, שלוש-ארבע פעמים בפני תושבי שכונות המצוקה, בפני מצביעי מרצ, בפני דורשי המהפכה החילונית, ועכשיו, טרי טרי, בפני כלל הבוחרים, במכתב אישי על הזיג-זג המדיני. זו אובססיה. המאצ'ו של השמאל הפך לילד הבוכה מן הפוסטר.
מערכת בחירות 2001 מתנהלת תוך כדי שביתה רבת היקף ונזק, מכוסה מכל עבר בשקי אשפה מכל סוג. אם אני זוכר נכון, מעולם לא היה כאן כדבר הזה, לא בימי הבחירה האחרונים. זהו איבוד שליטה מוחלט על הנעשה בפנים הארץ. הוא מיוחס לראש הממשלה וממחיש, בזמן אמת, בפועל, חידלון מביך מאין כמותו. כבר כתבנו כאן כי שביתת עובדי הציבור, ובעיקר העובדה שאין מפנים את ערימות הזבל בערים הגדולות, עלולה להכות מכה קשה בברק. הם מזכירים לבוחר את ענייני הפנים. אם לזבל ברחוב הבחור לא מסוגל לדאוג, למה כן?
המערכת הראשונה של קמפיין ברק מסע הפרסום והתעמולה נכשלה כישלון חרוץ וחריף במיוחד. המערכת השניה, האירגונית, המשנעת, תיבחן ביום שלישי.
מסע התעמולה של ברק, כתבנו כאן בתחילת הקמפיין, מנסה להדביק את 28 אחוזי המצביעים של ברק ל-50 האחוז של הסכם השלום. ברק נדבק לתקווה של מחנה השמאל, והשאלה הגדולה היתה אם מחנה השמאל יסכים לתת טרמפ לברק, לשמש לו מרכבה בדרך לראשות הממשלה, פעם שניה. על פי שניים, סקר גיאוקרטוגרפיה וסקר דחף שנערכו ביום התעמולה האחרון, ברק התרומם בסך הכל ב-2-3 אחוזים מאז תחילת הקמפיין. כישלון חריף מזה קשה לספוג.
חשוב לציין, מסע התעמולה של ברק כלל 100 דקות טלוויזיה בשעה של צפיית שיא, שלטים מכל סוג וצורה, הודעות פומביות וחד משמעיות של אנשי שם ברשות הפלסטינית, הודעות פומביות של שליטי ערב, לא כולם אגב, ראיונות טלוויזיה מיוחדים וממליצים במיוחד עם נשיא מצרים מובארק ונשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון, ועוד כהנה וכהנה. אחרי כל אלה, כולל התגייסותו המיוחדת של עיתון הארץ, "המצב זיג זג", הסביר עורך המשנה יואל אסתרון, "מה רוצים מברק" מדובר בכישלון מהדהד. בסיסי. בתפיסה שגויה של פני הרחוב.
ליל התשדירים האחרון לא בלט ביחס לתעמולה בכל שלושת השבועות. אותו דבר מאותו סוג. לרגעים נדמה כי ההפרש בין שני המועמדים ריפה את ידי קמפיין ברק שבוע לפני שעת השין. במהלך כל תקופת השידור, שני הקמפיינים לא התייחסו לשעת הצפייה, להתנהגות הצופה מול המסך ולצורך בצופים רבים יותר. קמפיין שרון הרוויח מכך. קמפיין ברק היה חייב לעורר אטרקציה, התעניינות נמשכת, סקרנות.
נכון לשעת כתיבת הדברים, מלמד הסקר הפנימי של קמפיין ברק על כ-13 אחוז הפרש בינו לבין שרון. זה המספר האופטימי. עם הפער הזה צריכה להתמודד המערכת האירגונית. ראשי המערכת האירגונית כבר מודים בינם לבין האחרים בפה מלא. אם לא יהיה נס, לא נדביק את ההפרש.
עניין אחד קטן משחק לידיו של אהוד ברק בשעה זו. תפירת החליפות בליכוד. אין כמעשה הזה להעלות חימה ולעורר מוטיבציה במחנה השמאל.
קמפיין שרון נהג נכון. נקי, לא מתיימר, לא מתלהב מעצמו, כובש את הייצר, עקבי ונוקב. כך מנצחים.
כך מפסידים
3.3.2001 / 18:53