משחק אחד בעונה

אי אפשר להפריז בחשיבותו של המשחק אתמול ברישון, בין בית"ר לצפרירים. ה- 0:1 של פייגנבוים על גוטמן יהיה המשחק האחד שניקח אתנו מעונת הכדורגל הזו. כמעט לכל עונת משחקים יש את המשחק האחד הזה. לעונות גדולות יש כמה משחקים כאלה. העונה הקודמת, למשל, לא סיפקה אף משחק שנחקק בדפי ההיסטוריה. צרוף של כל כך הרבה יסודות דרמטיים לכדי עלילה מגובשת ומנוסחת, המתנהלת על דשא בפורמט של 90 דקות (פלוס תוספת זמן כמובן!) הוא לא עניין של מה בכך. הניצחון של חולון היה יציאה נדירה לגמרי, דרמה קסומה שטעונה סמליות מפה ועד הודעה חדשה, כמעט קלישאית, עם פאנץ' ליין בלתי אפשרי ואימפקט כביר, שהרי עיקריו:

1. גורל האליפות הוכרע. זהו. נגמר הסיפור.

2. ההפסד של בית"ר שלח - סופית, עם חותמת אריזה ומשלוח - את אלי גוטמן הביתה. אולי הוא יסחב עוד קצת זמן בבית"ר, אבל זה יהיה זמן סרק. בפועל, אלי גוטמן כבר לא מאמן בית"ר ירושלים. לא באמת, ממה שמשתמע מהגדרת התפקיד.

3. כשזה יקרה, אפשר יהיה לנשום לרוחה: מאמן כדורגל בליגה העליונה בישראל ניצל, פיזית, "יצא בחיים" במובן המילולי, מהלינץ' התקשורתי הכי מכוער ומסוכן שנעשה פה אי פעם לאיש ספורט.

4. שייע פייגנבוים, הפריק של ליגת העל, זה מפעם, הדחוי, הלא רלבנטי כביכול, ניצח 62 מיליון. אז אולי בכלל הענקנו לפייגנבוימים של הכדורגל הישראלי משמעויות מוטעות? מישהו עדיין מזלזל בשייע?

5. חזון הכסף-הגדול-שיסדר-הכל, המוטו של העונה הנוכחית - קרס. נשמעים הדי רעש עמום מהמרחקים. קרס בפארסה, כמו פואנטה של מתיחה.

6. בקרב בין המועדון הכי גדול בארץ לבין הקהל שלו, ניצח האחרון בנוק-אאוט. (עוד) לקח שלא יישכח שנים ארוכות.

7. בחירת שחקן העונה המיופייפת (אך המג'וייפת) של ליגת העל הוקדמה, והוכרעה אף היא כבר עכשיו. נגיד את זה ככה: האם מישהו מהקאדר הנוצץ והלא מנוצל של מכבי חיפה הצליח לרגש כאן מישהו כמו שעשה ארז אליאב (ליגה ג', משאף אסטמה וכו') של חולון?