ריס וויתרספון היא בלונדינית מסוג אחר. קודם כל, היא בלונדינית אמיתית, נמוכת קומה ונטולת שיניים לבנות צחורות. בניגוד למחומצנות אחרות היא עושה כבוד לבלונד. קחו לדוגמה את גווינת פאלטרו, בלונדינית אחרת, מצליחה הרבה יותר, אבל מה, מוציאה שם רע לבלונד הזוהר. דוגמה מצוינת לכך הוא "דיילת בעננים", שהוא אולי אחד הסרטים היותר דבילים שמוקרנים כרגע בקולנוע, בו לבלונדינית הראשית יש תפקיד חשוב. תהיי יפה ותשתקי, ואם את גם חכמה, זאת לא סיבה לפתוח את הפה.
וויתרספון, כאנטיתזה לכל מה שחשבנו על צהוב, היא ההפך הגמור מפאלטרו. אם תרצו, הבלונדינית החדשה. זו שהוכיחה למפיקים הגדולים בהוליווד שהיא מסוגלת להחזיק סרטי קומדיה קלילים ולשבור קופות בלי לקלקל את הפן. "לא רק בלונדינית" לימד אותנו שלפעמים מאחורי מי החמצן מסתתר גם קצת שכל. בכל אופן, ריס ממשיכה בצעדי ענק להפוך לאחת כוכבות הקולנוע הבולטות בתעשיה.
"אין כמו אלבמה" הוא סרטה האחרון של וויתרספון. גם פה היא בלונדינית, אבל לא קלת דעת ומוכשרת ומצליחה. כמו בחלומות הכי ורודים של בנות טיפשעשרה, היא מצליחה לעשות את זה ביג-טיים בעיר הכי מאתגרת שיש ניו יורק. היא מעצבת אופנה עולה, מאורסת לבחור הכי שווה במנהטן, אבל (חייב להיות קאץ') מסתירה סוד אפל מעברה הסורר.
לארוסה השרמנטי, שמאוהב בה עד כלות, ולאמו הביצ'ית (קנדיס ברגן, עוד בלונדה שגם עושה פאדיחות ב"דיילת בעננים") אין שמץ של מושג שהכלה לעתיד בעצם עגונה ועדיין נשואה לגבר אחר מעיר הולדתה שבאלבמה, ושהיא (ולא ברור מה גרוע יותר) לא באה ממשפחה אריסטוקרטית מיוחסת. וויתרספון נוסעת בחופזה לאלבמה על מנת להחתים את בעלה על הסכם גירושין ולהתחיל דף חדש בחייה.
אבל מה, בעלה בן זונה לא קטן, לא מוכן לחתום על שום הסכם, מה שתוקע את הבלונדינית המוכשרת שלנו בעיירה הקטנה, מוקפת בכל האנשים איתם גדלה, שבניגוד אליה לא הגיעו לשום מקום משמעותי בחייהם. עם לא מעט שחצנות ויהירות מצליחה הבלונדינית שלנו לעלות על העצבים של כולם, מה שמרחיק אותה יותר ויותר ממטרתה הנכספת, לגרוס לחלוטין את עברה ולהמשיך הלאה בחיים.
אולם כצפוי, אחרי כמה ימים בחברת האנשים שמילאו את חייה עד שעזבה בחופזה, היא מבינה שבית, משפחה וחברי אמת הם כנראה המתכון לאושר.
חברת ההפצה הישראלית דאגה שנקבל לידנו את הגירסה האירופית של הסרט (אם מישהו מעוניין בדיבוב לצרפתית והולנדית), וכתוצאה מכך הסרט עשיר בתוספות ובבונוסים. הסרט מוצג בגירסתו האנמורפית, וממוקסס לדולבי דיגיטל. בנוסף כולל הכותר גם ערוץ דיבוב נפרד של הבמאי, סצינות שלא זכו להיכנס לגירסה הסופית ו... סוף אחר (מה שנהוג לכנות "גירסת הבמאי").
אולם הסרט עצמו, קליל ככל שיהיה, מספק ומשעשע גם אם לא נחפור בקרביו. אם וויתרספון תמשיך לעשות כבוד לז'אנר הבלונדיניות, ללא ספק "לא רק בלונדינית 2", שאמור לצאת מתישהו בקיץ, יהיה שוס גדול.
אין כמו אלבמה
15.6.2003 / 13:56