מאת תולי שרגאי
שליחת וואלה! חדשות לגוג'ראט
יותר משבוע אחרי רעידת האדמה שהרסה חלקים ניכרים במדינת גוג'ארט שבמערב הודו, נמדד ההרס בגובהן של שתי ערימות - האבנים והעצים. גובה האבנים מסמן את רמת ההרס, גובה העצים את כמות הגופות לשריפה.
ישנם מקומת שערימת האבנים גבוהה מאוד, אך ערימת העצים פחות. בכפר לודאי, הנמצא רק חמישה קילומטר ממוקד הרעש, יצאו כל התושבים לחגיגות "יום הרפובליקה" שחל באותו יום, וכך ניצלו. רק שני ילדים שנכנסו לכיתה להחליף בגדים לקראת החגיגות, וכמה נשים שנשארו בבית, נהרגו. כל בתי הכפר נהרסו עד היסוד.
לעומת זאת בעיר בוהג' ההרס בעיר עצמה אינו רב, אך ערימות העצים מחרידות בגובהן, ובאתר המיועד לכך שורפים 700 גופות ליום. העיר בוצ'אי נפגעה בצורה החמורה ביותר - בתי העיר פשוט קרסו על הקרקע ונשארו שם בצורת תילים של אבנים. קירות בית הקולנוע המקומי נהרסו, רק המסך נשאר תלוי, כאילו באוויר. למקומיים אין זמן לסימבוליקה זולה, הם עומדים בתוך ההריסות ומנסים לחלץ שברי רהיטים וחפצים.
זהו שלב ביניים - כבר לא מחפשים ניצולים ועדיין לא יכולים להעריך את היקף הנזקים וההרוגים או להתחיל בשיקום. מבחינת הודו נראה שהשלב הזה יכול להימשך תקופה ארוכה, אך התחושה כאילו דבר לא נעשה, אינה נכונה. "אנחנו מחפשים בהם את עצמנו", אומר אל"מ אפרים קרני, מפקד יחידת מל"ח במחוז ירושלים ויו"ש. קרני הגיע להודו כדי להפיק לקחים לקראת רעידת האדמה בישראל: "אבל זה לא נכון להסתכל עליהן בעינים מערביות. בסך הכל הם עובדים יפה מאוד".
זמן המשאיות
הזמן הזה הוא זמן המשאיות: אלפי משאיות של ארגוני צדקה נוסעות באזור שנפגע ומחלקות מזון, תרופות ובגדים. בכל כפר הכי נידח, לפעמים אפילו סתם בצידי הדרכים, עומדת משאית ומתוכה נזרקים אל האנשים בגדים, קמח ושמן. הארגונים הדתיים עושים את רוב העבודה. במרכז סיוע של הגורו סוואמיניריאין בבוהג' נאספו אלפי מאמינים מרחבי העולם. ומחלקים אוכל לניצולים. אחד מהם, פארבאט היראני, רואה חשבון יליד אנגליה שהוריו היגרו לאנגליה מג'וג'ארט, הוא חבר המקדש של סוואמינריאן בלונדון. "הבוס שלי הוא דווקא יהודי. כשראינו את המצב כאן בטלוויזיה, הוא אמר לי 'זו סיטואציה שחייבים לנסוע'".
בעיר בצ'או מסתובבת חבורת אנשי עסקים השייכים לדת הג'יינית. כמה מהם בעלי מפעלים, אחד ברוקר מצליח. הם מתחייבים לבנות מחדש את הבתים. לשאלה איפה הממשלה הם עונים בדיפלומטיות "משתדלת". המבנה הפדרטיבי של הודו מקשה על פעולות הסיוע. העיתון "הטיימס אוף אינדייה" דיווח כי הממשלה מתכוונת להעלות את מס ההכנסה בשיעור של שני אחוז כדי לממן את פעולות השיקום וכן כי יוקם גוף שיתאם את כל פעולות הסיוע. בנוסף, פתחה הממשלה מרכזייה ממנה אפשר להתקשר בחינם. ליד השולחן המאולתר משתרך תור עצום. המטלפנים מקבלים חצי דקה אם הכל בסדר. שתי דקות במקרה של בשורות רעות.
15 דקות של תהילה
המשלחת הישראלית משתלבת היטב במאמצי הסיוע הכללים. פרט לבית החולים שנפתח כאן ומושך אלפי מטופלים ביום, השתתפו גם אנשי יחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף בחילוצן של שש גופות מאחד האתרים בעיר.
אזור הקאץ', אחד מחבלי הארץ הנידחים ביותר בהודו שאינו נמצא כלל על מפת התיירות, זוכה כעת ל-15 דקות התהילה שלו. חוץ ממשאיות ציוד ומשלחות ישראליות מתפתחת בו תעשייה משגשגת של רכבים להשכרה ומתורגמנים לעת מצוא. גדודי העיתונאים עוברים מכפר לכפר, המקומיים כבר יודעים לענות בתנועות ידיים על השאלות: האם זה הבית שלך? מה הרגשת בזמן רעידת האדמה? ומה תעשה עכשיו? אחרי השאלון יש רגע מבוכה. מה אומרים כשנפרדים מאדם שאיבד את כל מה שהיה לו?