קרטיס הנסון יודע לעשות קולנוע. קולנוע רגיש, קולנוע מתוחכם, לא כזה שזורק לך את הכל בפנים, אלא כזה שגורם לך לחשוב קצת. הנסון ביסס לעצמו מעמד של במאי-על אחרי ההצלחה של "סודות אל.איי", שהביא לו גם איזה אוסקר למדף הביתי. גם "נערי הפלא", סרטו הבא של הנסון, הוא סרט שקט שמתעסק לא מעט בשירה וכתיבה (טובי מגווייר לפני ימי ספיידרמן, מייקל דאגלס ופרננס מקדורמנד), סרט עמוס בניואנסים עדינים, שדורש מהצופה את תשומת לבו המלאה. הפילמוגרפיה של הנסון הופכת את הבחירה שלו ב"8 מייל" לתמוהה עוד יותר ממה שהיא עשויה היתה להיות.
"8 מייל" בא לטפל בפערים בין הפרברים הלבנים של אמריקה למרכזי העיר השחורים. דטרויט היא מיקרוקוסמוס שמעביר יפה את ההבחנה ההנסונית החדה שלאנשים עניים אין כסף, שעצוב לך בחיים אם אתה גר בקרוואן, ושיש מתיחות בין שחורים ללבנים בארה"ב. מה אתה סח.
קשה לאכול את "8 מייל". מצד אחד אמינם, שעובר מסך מצוין בתור הראפר הלבן שמנסה להצליח, אבל אני לא בטוח עד כמה הוא משחק. את רוב הטקסטים שלו (לפחות אלו שלא דורשים ריימינג על במה) הוא ממלמל אל הרצפה עם עיניים מושפלות; מצד שני הנסון עצמו, שבזכותו כל שוט מעוצב והאנרגיה שלו נוזלת על כל הפריים. ביניהם אפשר להזכיר גם את קים בייסינגר המצוינת, את מקהי פייפר הטרי ואת בריטני מרפי (זנזונת אולטימטיבית עם טוויסט). אבל איך שלא נהפוך את זה, תמיד נחזור בסופו של דבר אל אמינם ואל הנסון.
חלק גדול מההנאה/אכזבה שלכם מ"8 מייל" תלוי בראש ובראשונה בציפיות שאיתן תגיעו. אני אכלתי את הלוקש של הנסון, שהציג את הסרט כ"דרמה חברתית נוקבת", חזר והדגיש שזה לא סתם סרט היפ-הופ ושיש אמירה מאחוריו. מכיוון שאכלתי את הלוקש, הגעתי עם ציפיות ולא הבנתי על מה ולמה. "8 מייל" הוא סרט היפ-הופ לא רע, אולי הסרט הכי טוב שנעשה בתחום. אבל מה לו ומה לדרמה חברתית נוקבת? נראה לי שהנסון היה חייב לעטוף את אמינם ביומרה כזו או אחרת. והשאלה הנשאלת היא: האם הוא משקר לעצמו? כי למרות הקאסט המכובד מאחורי ולפני המצלמה, "8 מייל" הוא סרט נחמד, אבל רחוק מלהיות יצירת המופת שהנסון הבטיח ורחוק מלהיות אותנטי כמו שהוא מתיימר להיות.
הדיסק נראה מעולה. הנסון ניסה לתת לו לוק קצת "מלוכלך" יותר, קצת תאורה וכמה פילטרים, אבל הסרט עדיין נראה נקי מאוד, איכות ההעברה לפורמט הדיגיטלי ראויה לציון (יוניברסל בדרך כלל עומדים בציפיות הטכניות). כמו הצד הויזואלי, גם הסאונד בדיסק הוא פאר היצירה. אף אחד לא חשב לעגל פינות (בייחוד לא כשמדובר בסרט מוזיקלי). דולבי או5.1 DTS לבחירתכם.
תחום התוספות לדי.וי.די גבולי. תוכלו למצוא כאן את צילומי האודישנים לקרבות הראפ שרואים בסרט, קטעי מאחורי הקלעים מהם אפשר ללמוד על הגישה של אמינם עצמו להיפ-הופ וראפ, וידאו קליפ ל"סופרמן" של הראפר הלבנבן ועמוד טקסטואלי שיספר לכם מה תוכלו לשמוע אם תקנו גם את הפסקול (ואולי הגיע הזמן לתת לרוכשי הסרט גם את הפסקול על חשבון הבית? מין מחשבה שכזו).
אז אחרי שג'ני פרום דה בלוק הפכה לשחקנית הוליוודית מן השורה (ולא נפתח מחדש את הדיון על איכויות המשחק הלוקות בחסר שלה), גם אמינם פרום דה בלוק בא להראות לנו בדיוק מאיזה בלוק הוא הגיע. "8 מייל" הוא סרט שאנשים שונים יגיבו אליו בצורה שונה - הוא יכול להיות התנ"ך החדש לבני נוער שאוהבים לאכול מתבשילי אמינם ועולם ההיפ-הופ, אבל אלו שלא מתים על הטעם, ימצאו כאן סרט תפל למדי באריזה נוצצת.
8 מייל
12.6.2003 / 14:46