מודמי כבלים

בעד: קצב העברת מידע מהיר, קישור קבוע (always-on), חיבור הפס-הרחב הזול ביותר
נגד: אין בחירה של ספק האינטרנט, רוחב הפס נחלק ע"י השכנים, לא בכל אזור אפשרות זמינה

כיום, הכבלים שמעבירים לכם את MTV, CNN וערוץ הסרטים יכולים להביא אליכם הביתה גם את האינטרנט. מספר חברות כבלים הרחיבו את שירותיהן בכדי לכלול גם חיבורי אינטרנט במהירות גבוהה ללקוח הביתי. כמו יריבו, ה-ADSL, מאפשר לכם מודם הכבלים לגלוש ברשת בלי צורך להתחברות.

התחברות בכבל מאפשרת, באופן תיאורטי, קצב הורדת קבצים של עד 38 מגה-ביט לשניה, אבל הקצבים האמיתיים נמוכים בהרבה. מגאזין המחשבים PC World פרסם במרץ 1999 מבחן שערך, המראה כי קצב ההורדה (מהאינטרנט אליכם) היה בממוצע 382 קילו-ביט לשניה, וקצב העלאת הקבצים (מכם לאינטרנט) הממוצע היה 315 קילו-ביט לשניה. אבל גם מהירויות אלו גבוהות בערך פי 7 ממה שתוכלו להפיק מהמודם הביתי הרגיל שלכם.

סיבה אחת לכך שתראו מהירויות גבוהות היא, שמשתמשי מודמי כבלים חייבים לחלוק את רוחב הפס עם כל משתמש אחר הנמצא על הרשת. ככל שיש יותר אנשים על הקו ברגע נתון, כך תהיה הגלישה איטית יותר. שלא כמודמים רגילים, היוצרים קו סגור, נקודה-לנקודה, בין המחשב שלכם וספק האינטרנט שלכם (ISP), מודמי כבלים משתמשים ב"רשת מסתעפת" (Branching Network). ברשת כזו, יושב אצל ספק האינטרנט שלכם מתקן הקרוי מערכת מודמי כבלים טרמינלית (Cable Modem Termination System), ושולח אותות לאורך קו מרכזי. קו זה מתפצל ל"קווים מזינים" (Feeder Lines), כל המשתמשים המחוברים לקו מזין ספציפי חייבים לחלוק ברוחב הפס שלו. מודם הכבלים שלכם מסב את האותות המגיעים למידע, אותו יוכל מחשבכם לפענח, ואזי הוא שולח את המידע הזה אל המחשב, דרך כרטיס רשת (Ethernet Card).

קיימים שני סוגים טיפוסיים של מודם כבלים: משותף ציר (Coaxial) ואופטי. הדגם הישן יותר, משותף הציר, מגיע לתדר מקסימלי של 350 מגהרץ, ואינו יכול להעלות אות לרשת; בכדי לעקוף בעיה זו, חברת הכבלים משתמשת בקו הטלפון כדי להעלות את האות לרשת. הדגם החדש יותר, המבוסס על סיב אופטי, תומך בקצבים של עד 750 מגהרץ, ומאפשר תנועה דו-כיוונית, בה המידע העולה לרשת משתמש בד"כ בחלק מטווח התדרים של 5-40 מגהרץ. בשתי המערכות גם יחד, מפצלת חברת הכבלים את רוחב הפס לערוצים בני 6 מגהרץ, המוקצים כ"א לערוץ אחר, כמו ערוץ הילדים, ערוץ המשפחה וערוץ הספורט. למשתמשי מודם הכבלים, מוקדש אחד מערוצים אלה בני 6 מגהרץ למידע המורד מהרשת, כאשר במודמי כבלים אופטיים, מוקדש ערוץ נוסף להעלאת מידע מהרשת.

בינתיים, מוגבלת הגלישה במודמי כבלים למשתמשים ביתיים בלבד; חברות הכבלים לא חיברו את מרכזי העסקים האמריקאיים. ברוב השווקים עולה השירות כ- 30$-40$ לחודש, למרות שבאזורים מסוימים יכול המחיר להגיע ל-70$ ואף למעלה מכך. מהירויות ההורדה הממוצעות במחיר כזה הן כ-256-512 kbps, אבל ככל שהמהירות גבוהה יותר, השירות יקר יותר: קו של 2 mbps בהורדה ו-1 mbps בהעלאת קבצים עשוי לעלות אפילו 500$ לחודש.

ראשית עליכם לבדוק אם ספק הכבלים המקומי שלכם מציע גישה לאינטרנט. אם אכן כך הוא, ואתם רוצים להתחבר לרשת, כדאי שתדעו: שלא כמו ADSL ומודמים רגילים, מודם כבלים לא מאפשר לכם לבחור בין ספקי אינטרנט. כל חברת כבלים עובדת עם ספק אינטרנט ספציפי. חברות הכבלים מסתייגות מפתיחת הקווים שלהם ל-ISPs, וטוענות שהן השקיעו יותר מדי במערכת הכבלים שלהן מכדי להחכיר אותה למישהו אחר. ספקי אינטרנט הגישו תביעות בכדי לזכות בגישה לקווים, וזכו בכמה מקרים מקומיים, אך חברות הכבלים ערערו, והמקרים עדיין נידונים בבתי המשפט. עם זאת, הודיעה חברת AT&T על הגמשת מדיניותה בתחום זה.

בקצה הקו הממוקם אצלכם, תזדקקו למחשב המצויד בכרטיס רשת, ולמודם כבלים. מודמים כאלה מיוצרים ע"י מגוון חברות, בהן 3Com, מוטורולה ו-General Instruments. חלק מחברות הכבלים משכירות מודם וכוללות את מחירו בתשלום החודשי, אחרות דורשות שתקנה את המודם, במחיר של 200$-300$.

כרגע, עדיף לקבל מודם מחברת הכבלים. חברות כבלים שונות משתמשות בהגדרות התקנה שונות, והמודם שלכם חייב להיות מותקן לפי אותן הגדרות שחברת הכבלים שלכם מפעילה. סטנדרט כולל, בשם מפרט לממשק מידע-על-גבי-כבל (Data Over Cable Service Interface Specification, או DOCSIS), כבר אושר, אך אין לצפות להאחדה של כל החברות סביב לסטנדרט הזה בתחום השנה הקרובה (2000). כשיהיה DOCSIS אוניברסלי, תוכלו לקנות איזה מודם שתבחרו.

טכנאי של חברת הכבלים יתקין בביתכם את המודם ומפצל. אם אתם כבר מנויים לטלוויזיה בכבלים, אתם צריכים מפצל שיפריד את קווי המחשב והטלוויזיה. אתם יכולים להזמין גישת-כבלים לרשת גם בלי שתהיו מחוברים לכבלים, אבל חלק מהחברות גובות יותר עבור שירות שכזה.