אחד הספרים המוצדקים ביותר. המוצדקים ביותר

ערב ה-6 בפברואר רצ"ב קמפיין פוליטי במסווה של ביקורת ספרות. ולא סתם ספרות – כי אם ספרות אנטי מלחמתית (ילדים, עזרו לקוראים מארצות הנכר להבין במי תומך כותב המאמר בבחירות הקרובות).

"יונץ" של רוברט מייסון (הוצאת משרד הביטחון) ראה אור לראשונה ב-1987. בארצות הברית הוא חלף בשמי הספרות כמסוק, מותיר מאחוריו את הדממה המחרישה של להבי ציפור המתכת ואת המבט התמה של מאות אלפים רבים של קוראים, מבעד לעדשות הכוונת הספרותית של מייסן. לא בכדי בחר החתום מעלה לנקוט בלשון פיגורטיבית ואנלוגית זו, שכן "יונץ" מספר את קורותיו של מייסן עצמו, טייס בלהק מסוקי קרב במלחמת וייטנאם.

על פניו מזמן הספר הצצה אל השגרה העקובה מדם ומאפרוריות של טייס אמריקאי צעיר. על פניו מדובר במסמך הכרחי לכל בוגרי פו"ם לדורותיהם ולחוג המעריצות של אביהו בן-נון. אולם "יונץ" אינו ספר מלחמות דידקטי, רווי בתיעודי גבורה מעופפים, הקזות דם והלקאות עצמיות על כשלים מבצעיים. מייסן כתב, לטעמי, את הרומן האנטי מלחמתי הטוב ביותר מאז "מלכוד 22". קדם לשניהם בחשיבותו רק "במערב אין כל חדש" לאריך מריה רמרק (האם ידעתם ששיכל את אותיות שם משפחתו מקרמר לרמרק, על מנת להסתיר את חותם היהודי שבשמו?).

תועבת המלחמה וזוהמת הפטריוטיזם הצדקני מותקפים על ידי מייסן גלים-גלים, כמו היה מדובר בפשיטה של להק ציפורי מלחמה על יעד מבוצר. בצייקנות שאינה פחות ממקאברית (תשואות לעמנואל לוטם על התרגום המהוקצע) מנופף מייסן במקלע 0.5 השלום שלו וממטיר צרורות מכוונים כהלכה אל בטנה הרכה של אמריקה המוסרנית, היוצאת להציל תינוקות שנשבו מפני השתלטות הרפאים של אימפריית הרשע הקומוניסטית דאז. מה לעשות ובתווך נחצים גבולות הטעם הטוב והאנושיות, והלוחמים הצעירים – כולם מגובבי מנטרות פתטיות, מנוסחות לעילא, עטופות בצלופן שכנוע עצמי קדוש – מוצאים עצמם טובלים בקלחת דמים ופשעים כנגד האנושות. הכל בשם המלחמה, בשם העיקרון, בשם איזו מולדת המוכנה להשיב אותם בארון עטוף בדגל הלאום, ולו כדי להצדיק סיסמאות פוליטיות.

מייסן עייף מפוליטיקה. הוא אינו מתעמת עם יריביו פנים אל פנים. "הלבן שבעיניים" הוא נחלת הברברים מהמארינס. ממושבו בתא הטייס, מוחק כפרים ורודף אחר וייטקונגים חמושים בקלצ'ניקובים, מבין מייסן כי הוא שליחו של השטן הפרטי שלו – איזה צדק פואטי שאיש אינו יודע להגדירו. הוא מגלה כי איפשהו בעיצומו של הקרב הוא מתקשה להסביר לעצמו על מה (ובשם מי) הוא משחק אותה אללה הוא אכבר על חיים של אחרים. הצדק הוא מושג יחסי, כך גם המלחמה, כך גם חיי אדם, כך גם ניצחון והפסד. בסופו של דבר, השארית האחת שנותרה למייסן מהמלחמה היא חלומות הפלצות וההרהורים שטופי הזיעה על חוסר התכליתיות שבה. בהנמיכו טוס מעל קבר אחים נוסף שכרה.
ללא הגזמה, ספר חובה לכל מלש"ב.