הפסנתרן

יש בעיה עם סרטי שואה שיוצאים לדי.וי.די. כאילו, קצת קשה לעמוד ליד הווידיאומט או לחילופין בספריה ולהרים דווקא סרט שואה. כאילו, איך מתנהלת ההתייעצות בין בני הזוג: "מאמי, בא לך לצחוק, בא לך פעולה או בא לך שואה?". קשה, קשה. 143 דקות של נאצים, בימים כאלה, זה לא בדיוק הדבר הכי כייפי.

למי שלא ראה את הסרט עטור הפרסים הזה של רומן פולנסקי נספר שמדובר בסיפורו האמיתי של הפסנתרן היהודי ולאדיסלב שפילמן, שמצליח לצלוח את מלחמת העולם השנייה בזכות נגינת הפסנתר המופלאה שלו. הספציאליטה שלו הוא הנוקטארנו של שופן, וזה בסופו של דבר מה שמציל את חייו. אדריאן ברודי המקסים משחק את הפסנתר המחונן שנפטר בשנת 2000.

הסרט מבוסס על ספר, וככזה הוא כמובן נתקל בבעיות אובייקטיביות. לעולם יהיה הספר טוב יותר מהסרט. פולנסקי מספר ללא ספק את סיפור השואה הקולח ביותר שנראה בקולנוע בשנים האחרונות. אין מה לעשות, האירופאים עושים סרטי שואה יותר טוב מהאמריקאים. הבעיה היא שכסרט, הסיפור של פולנסקי לא קולח, וזה חבל, כי כאמור כסיפור שואה יש בו רגעים סוחפים שלא נגועים בשמאלציות הספילברגית.

כמובן שחשוב לראות את הסרט, וכמובן שחשוב לתת לילדים לראות אותו בימי שואה, השאלה היא למה הסרט הזה זכה בכל כך הרבה פרסים. האם בשל העובדה שמדובר בסיפור אמיתי, האם בשל העובדה שמדובר בסרט של פולנסקי או האם בשל העובדה שמדובר בסרט שואה? נסכם ונאמר שכסיפור שואה מדובר בהצלחה, כסרט הוא לוקה בחסר. אפילו בפרטים בסיסיים כמו העובדה שהגיבורים מדברים ביניהם באנגלית. פולנסקי מתרץ זאת בתוספות בטענה שככה זה היום בעולם הקולנוע המסחרי, שדורש מכל סרט לדבר אנגלית. השאלה היא למה לגרמנים בסרט מותר לדבר גרמנית.

התוספות בדי.וי.די שיוצא בישראל חסרות. עם כל הכבוד למסיבת העיתונאים המעניינת שצולמה במעין מצלמה ביתית, ועם כל הכבוד לדאחקות בפרימיירה באולם המעצבן בסינמטק, הרי שבסרט כזה, שפולנסקי עצמו מספר שהיה קשה להפקה וצולם בארבע מדינות שונות (אנגליה, צרפת, פולין וגרמניה), היה שווה להראות לנו קצת את עבודת הבמאי בשטח ולהיכנס אתו לחדר העריכה. בטוח שמדובר בשיעור מדהים לא רק לחובבי הקולנוע אלא לכל אדם באשר הוא.

דווקא בגירסה הלא מתורגמת של הסרט ישנה תוספת שדנה באריכות בעבודה על הסרט. גם אם התוצאה קצת יבשושית, הרי שבכל זאת יש בה טעם והיא בהחלט מוסיפה. חבל שאנשי גלובוס יונייטד, שהגדילו לעשות וצירפו את הקטעים מביקורו של פולנסקי בארץ, הקטינו ראש דווקא בתוספת הבסיסית הזו, שמלווה כמעט כל כותר די.וי.די שמכבד את עצמו.