המוסד ידע על פעילותו של מנבר, אך לא ניסה להפסיקה

בית המשפט העליון התיר פרסום חלקי של הפרוטוקולים ממשפטו של נחום מנבר, שהורשע בעבירות של סיוע לאויב. "הארץ" מדווח כי מהפרוטוקולים עולה שלא בכל המקרים היה תיאום מלא והעברת מידע בין משטרת ישראל, המוסד והשב"כ.

ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט, אמר בעדותו כי אכן המוסד ידע על ניסיונותיהם של מנבר ושותפו החלקי, תת אלוף עמוס קוצר, למכור נשק לאיראנים, אולם לא נעשה דבר כדי למנוע זאת.

לפני כשנתיים הרשיע בית המשפט המחוזי את מנבר בעבירות של סיוע לאויב במלחמתו בישראל, מסירת מידע לאויב בכוונה לפגוע בביטחון מדינת ישראל ומכירת ציוד ונשק לבניית מפעל לייצור נשק כימי באיראן. בית המשפט גזר עליו 16 שנות מאסר. ערעורו של מנבר לבית המשפט העליון נדחה כך שפסק הדין וגזר הדין נותרו בעינם.

על פי הפרוטוקולים, המוסד החל להפעיל לחץ על ד', מכר של מנבר שחי בלונדון, מהרגע שהחליטו למצוא ראיות שיפלילו את מנבר ויאפשרו את העמדתו לדין. המכר שיתף פעולה עם המוסד ובעדותו הודה כי בתשע השנים שהכיר את הנאשם קיבל ממנו כחצי מיליון דולר, מכונית ואף מימון של דירה. כל זאת תמורת האפשרות להשתמש בשמו ובדרכונו "כמנהל של החברות הזרות שלו".

עד מרכזי אחר במשפט שהביא להרשעתו של מנבר היה ק' שסיפר בעדותו כי שש שנים ניהל את עסקיו של מנבר בפולין. הוא השתתף ברוב הפגישות של הנאשם, כולל בפגישה עם ראש מחלקה 105 במשרד ההגנה האיראני האחראית על יצור הנשק הכימי. הוא סיפר כי האיראנים ביקשו לרכוש אלפי טונות של חומרים כימיים, בהם טיוניל כלוריד בריכוז של 96 אחוז, גז חרדל, סארין ועוד. בנוסף האיראנים הביעו עניין גם ברכישת פגזים כימיים.

לאחר שהתחילה החקירה של מנבר בישראל בסוף שנת 1994, הוא פיטר את ק' מתפקידו. הוא סיפר בעדותו כי ד' הפעיל עליו לחץ רב לשתף פעולה עם השלטונות בישראל ואמר כי הוא חושש לחייו. לדבריו, "הוא היה ממש לחוץ על ידי מישהו כדי ליזום את הפגישה". לבסוף הוא נענה לבקשה ומסר את החומר והמידע שברשותו לנציגי קהילת המודיעין.