לקחי הסופרבול

*** הרייבנס אלופי העולם ***

זה לא פשוט כמו שזה נשמע. זה גם לא משמח באמת אף אחד מחוץ למדינת מרילנד. אבל עד ה–31 בינואר 2002, מועד הסופרבול הבא, רצוי להתרגל לעובדה: בלטימור רייבנס, ה"הפועל יהוד" של ה–NFL, נשארה עומדת אחרונה על הרגליים.
מי היה מאמין? אבל מצד שני, היה בלתי נתפס יותר להאמין בשנה שעברה שהסט. לואיס ראמס הם האלופים. גם בגלל שבהם התאהבנו. געגועיי לקרט וורנר.


*** הטבלה לא משקרת ***

אבל המספרים על לוח התוצאות בסיום המשחק - כן. מי שישמע 34:7, יחשוב שהיה לנו משחק חד צדדי, בשליטה התקפית והגנתית של קבוצה אחת. אבל הרייבנס השיגו 7 נקודות בהגנה, 7 בספיישל טים (סכין ללב, ברגע קריטי) ו–20 בהתקפה. אבל אף נקודה בהתקפה לא הייתה פרי מהלך של דרייב מעורר השראה, של דומיננטיות בקו ההתקפה או יצירתיות של אחד משחקני המיומנות. מוטב לחיות מכוער מאשר למות יפה.


*** שקט, משחקים! ***

מישהו שמע את הקהל ביציעים? הדבר היחיד שהצליחו המיקרופונים של CBS לקלוט מהטריבונות הוא רעש בליסת נקניקיות וגיהוקי פוסט "מילר לייט". הסיבה לכך יכולה להיות אחת מהשתיים: מרבית הכרטיסים נמכרו לועדי עובדים דרך רשתות שיווק, (הפטנט על שם גברי לוי) או שהמשחק עצמו פשוט לא עניין אף אחד.


*** תכיר בזה, אתה לא מספיק טוב ***

מישהו נתקל במחזות אכזבה נוגעים ללב מכיוון הספסל של הג'יינטס? מישהו זיהה לחלוחית בקצה עינו של מישהו בכחול? אני לא. הג'יינטס נראו כמי שהשלימו עם גורלם כבר לאחר הטי.די של ברנדון סטוקלי, באמצע הרבע הראשון. דיברנו על זה בינינו, והיה ברור שלג'יינטס אין שום סיכוי לשים נקודות על הלוח כשההגנה של בלטימור על המגרש. גם להפסיד צריך לדעת.


*** נגטיב ***

מישהו ראה את קרי קולינס? אחרי משחק השיא בקריירה המקצוענית שלו, הגיע, עקב לצד אגודל, כמו בצעד תימני, המשחק החלש ביותר שלו. זו לא אשמתו. הרייבנס כיסו כל מי שהיה לו שמץ של כחול על דש הבגד, ביניהם גם אוהדים, אנשי משמר החופים ואת נורמן שוורצקוף, שהופיע בעניבה כחולה. אבל בכל זאת, קרי קולינס היה נגטיב של עצמו מלפני שבועיים. המסקנה: אל תשלחו את הסרטים שלכם לפיתוח אצל בריאן ביליק.


*** רציתי רק לומר ***

מכירים את הסיפור על השפן שמסרב לבוא לאסיפת החיות ביער? שולח האריה לקרוא לו. השפן מסרב לבוא. הסיבה: "אני עסוק בפעילות מינית". שולח האריה קבוצה נוספת לקרוא לו. שוב: "אני עסוק בפעילות מינית". שולח האריה את אשתו. חוזרת כלעומת שבאה עם אותה תשובה. הולך האריה בעצמו, ביחד עם שאר חיות היער אצל השפן.
"שפן, שפן" קורא האריה. "צא החוצה להשתתף בישיבת היער". עונה השפן, "אני לא יכול. אני עסוק בפעילות מינית". קורא האריה לגורילה ואומר לו לפרוץ את הדלת. בתוך החדר יושב השפן וקורא עיתון. "פעילות מינית?" שואל האריה, "איזה סוג של פעילות מינית אתה עושה בדיוק?". מרים השפן עיניו מהעיתון ואומר לאריה, "כו-ל-כ-ם על הזין שלי".
ככה גם טרנט דילפר עכשיו. כ-ו-ל-ם על הקטן שלו.


*** רבותיי, משק כנפי ההיסטוריה ***

אם לא משחק פוטבול גדול, לפחות קיבלנו שיעור בהיסטוריה: הבלטימור רייבנס של עונת 2000/1 הם קבוצת ההגנה הגדולה ביותר בכל הזמנים. ה"ברס" של 1985/6 היו נפלאים גם הם, אבל הם לא שברו שיאים, כמו הרייבנס, והם תמיד, אבל תמיד, היו מסוגלים לשחק התקפה. הרייבנס תלויים באופן מוחלט ביכולת שלהם למנוע מהיריב נקודות בהתקפה. היתר בידי הגורל, המזל, צירוף הנסיבות המדהים, מה שזה לא יהיה. הסטטיסטיקה אומרת שהרייבנס מוצאים דרך לשים נקודות בכל משחק על הלוח. 3, 7, או 10. לא משנה. ההגנה תספוג פחות.


*** ישו, הנה אתה ***

מתחילת הפלייאוף, ובאופן מוגבר לפני, (וכמובן) לאחר הסופרבול, ריי לואיס מדבר על ישו כמו מוני על בראבא. חברים הכי טובים. אפשר להיות ציניים בנוגע לזה. אפשר להיות מאושרים בשביל ריי. אבל אפשר גם להשוות את הנוצרי האדוק האחרון שזכה בתואר ה–MVP בסופרבול. לא צריכים ללכת רחוק מדי. מדובר בקורט וורנר מהראמס. מה שנקרא, מצא את ההבדלים.


*** קצת מוניטין לא הרג אף אחד ***

דווקא במשחקו החלש ביותר בפלייאוף, ריי לואיס קטף את הפרס היוקרתי מכולם. ה – MVP של הסופרבול. כריס מקנטייר, מייקל מקררי, סאם אדאמס, רוב וודסון ואפילו ג'אמאל לואיס נתנו אתמול משחק טוב יותר. אבל אמריקה מאמינה מאוד בהפי אנדינג, בסגירת מעגלים, בלב בלה בלה. הנאשם ברצח, סוגר – שנה לאחר מכן – את האימא של כל המעגלים, ושב לזירת הפשע (לא מדובר במשחק מילים. הרצח של השנה שעברה התרחש במסיבת פוסט סופרבול) כדי להרים אצבע משולשת בפניה של אמריקה הלבנה והצבועה. ומה התודה שהוא מקבל: תוא השחקן המצטיין. מאז שיקום התדמית של אריאל שלום לא נראה במחוזותינו כזה ספין אוף תדמיתי.


*** אם לסבתא היו גלגלים, היא בטח הייתה "פיאט אונו" ***

אם, בריאן גריזי, ולא גאס פרוט, היה פותח במשחק הוויילד קארד של הברונקוס מול הרייבנס, ואם אדי ג'ורג' לא היה שומא את הכדור שהטייטנס הובילו על הרייבנס ושלטו במשחק הסיבוב השני, ואם טוני סירגוסה לא היה מחסל את ריץ' גאנון בפאול כל-כך מלוכלך בגמר האזורי, ואם הספיישל טים של הג'יינטס לא היו נותנים לג'רמיין לואיס לשחוט אותם, מהלך אחד אחרי שהם שמו 7 נקודות על הלוח, אז הרייבנס לא היו אלופים היו. אבל הם כן, וכל היתר לא. אז כדאי להתחיל להתרגל לרעיון.


עונת מלפפונים מתוקה לכולכם. אתם עוד תתגעגעו אלינו.