סופרבול: ליל העורבים הגדול

מאת יוסי כהן

אני מודה. טעיתי. טעינו. לאורך כל הפלייאוף חזינו וטעינו אבל ככה זה בספורט, כל ההימורים שלנו נפלו וכך גם ההימור על מנצחת הסופרבול. אם לא מנסים, לא טועים מן הסתם ואחרי ההודאה האישית אפשר לסכם את הסופרבול המאכזב ביותר בעשור האחרון, לפחות מבחינת איכות הפוטבול שהוצגה בו.

בלטימור רייבנס זכתה בסופרבול מספר 35 בטמפה ביי בעזרת הנשק שהביא אותה עד הלום: הגנה, הגנה ושוב הגנה. ריי לואיס, מייקל מקררי, טוני סיראגוסה, ג'יימי שארפר, דואן סטארקס וחבריהם להגנה הקטלנית של הרייבנס ייזכרו לאורך הדורות כהגנה הטובה ביותר מאז ומעולם שהביאה אליפות לקבוצת NFL. פעם אחר פעם התייצבה החבורה הזו מול התקפת ניו יורק ג'יינטס ולא נתנה להם להתקדם לשום מקום. כלום. זה נגמר 7:34 לזכות בלטימור ולמרבה הפלא, דוקא ההתקפה רשמה 20 נקודות...

כבר מפתיחת המשחק הסתמן הכיוון. שתי הקבוצות החליפו פאנטים עד שהתקפת בלטימור עשתה את המהלך הגדול שהעלה את הרייבנס ראשונים על הלוח. טרנט דילפר מצא את ברנדון סטוקלי לטאצ'דאון עם השלמת מסירה ל-38 יארד אחרי כיסוי גרוע מאוד של ג'ייסון סיהורן, שהשאיר את סטוקלי לבד לגמרי. הרייבנס עלו ליתרון 0:7 וידעו שמאותו רגע והלאה, ההגנה שלהם תעשה את היתר. קרי קולינס, הקווטרבק של ניו יורק, שבגמר ה-NFC נתן את משחק חייו, עבר הלילה את הסיוט של החיים שלו. בטרם הספיק להתאפס, עלו הרייבנס ליתרון 0:10 עם שער שדה של מט סטובר, קרוב לסיום המחצית. קולינס והג'יינטס לא הצליחו לנפק ולו מהלך אחד שיקרב אותם להשיג נקודות.

המחצית השניה נפתחה והתסריט לא השתנה. פחות מארבע דקות לסיום הרבע, חטף דואן סטארקס מסירה של קולינס והחזיר אותה לטאצ'דאון של 49 יארד. 0:17 והג'יינטס חיכו כבר שהסיוט ייגמר. אבל אז הגיע מהלך לא צפוי: רון דיקסון החזיר את הקיקאוף 97 יארד לטאצ'דאון, צימק את הפיגור ל-17:7 ולפתע חזר הצבע לפנים החיוורות של שחקני ניו יורק. לא לאורך זמן. בקיקאוף הנגדי עשו הרייבנס את אותו מהלך: ג'רמיין לואיס החזיר את הבעיטה של ברד דלוסיו 84 יארד לטאצ'דאון שחתם למעשה את המשחק והרג את הסיכוי של ניו יורק לחזור למשחק. בלטימור נכנסה לרבע האחרון עם יתרון 7:24 ונתנה את הכדור לג'מאל לואיס כדי שיהרוג את השעון ויקרב את הנצחון. לואיס עוד השיג את הטאצ'דאון שלו ייחל כל המשחק ומט סטובר חתם את התוצאה עם שער שדה אחרי איבוד כדור נוסף של ניו יורק. 7:34, הרבה מעבר לליין 3 הנקודות שהעניקו סוכנויות ההימורים בוגאס לבלטימור.

קולינס סיים את המשחק עם מספרים איומים: 15 מסירות מושלמות מתוך 39 ל-112 יארד וארבע אינטרספשנס. טרנט דילפר, שחזר לטמפה ביי כמנצח אמיתי אחרי שנזרק מהקבוצה המקומית בתום העונה שעברה, השלים 12 מ-25 ל-153 יארד וטאצ'דאון אחד ולא נחטף ולו פעם אחת. במהלך המשחק ירד דילפר לחדר ההלבשה אחרי שנפגע מתיקול של הגנת הג'יינטס אך חזר כדי להמשיך ולהוביל את הההתקפה.

בריאן ביליק, מאמן בלטימור, ידע שכל עוד ההגנה שלו תמנע מהג'יינטס לשים נקודות על הלוח, ההתקפה שלו תקבל יותר בטחון וכך היה. דילפר הצליח להשחיל מסירות מדויקות לרסיברים שלו, בראשות סטוקלי ובן קווטס הותיק. שניהם תפסו שלוש מסירות, סטוקלי ל-52 יארד וקווטס ל-30 יארד. כשהגנת הג'יינטס התמקדה בשאנון שארפ, קדרי איסמעיל וג'מאל לואיס, ביליק הורה לדילפר למסור כדורים לרסיברים הפחות מסוכנים וזה עבד בצורה יוצאת מן הכלל. לואיס הצליח לרשום 102 יארד על הקרקע ב-27 נשיאות כדור.

אולם האיש שאחראי יותר מהכל לתופעת ההגנה של הרייבנס הוא מאמן ההגנה, מרווין לואיס, שהיה מוכן לכל מהלך התקפי של ניו יורק. לואיס יקודם ודאי למאמן ראשי בקבוצה אחרת בעונה הבאה, אך את טבעת הסופרבול של הרייבנס אף אחד לא ייקח לו. ג'ים פאסל מנגד, נותר חסר אונים וחסר כל מעוף מול הגנת הברזל. לחובתו ייאמר שלא ניסה לשנות דבר מהמשחק השבלוני שנקלע אליו והמשיך לנסות להרוג את הרייבנס במסירות ארוכות שגרמו לסטטיסטיקה של קולינס להידרדר ככל שנקפו הדקות.

ריי לואיס זכה בתואר השחקן המצטיין במשחק והשלים עונה מופלאה שהחלה בבית הכלא, אחרי שהואשם במעורבות ברצח כפול. לואיס רשם 7 תיקולים במשחק והיה בכל מקום שאליו ניסו הג'יינטס להתקדם על המגרש. אחרי המשחק אמר לואיס: "עשינו הערב מה שעשינו כל השנה. נתנו את הלב בהגנה וניצחנו את המשחק".

למרות ההתלהבות הכללית מהרייבנס חייבים לזכור שהג'יינטס אינם קבוצת ההתקפה הטובה ביותר שהרייבנס התמודדו מולה. ניו יורק פישלה דוקא בצד ההגנתי שעזר לה להגיע לסופרבול. סיהורן, ג'סי ארמסטד ומייקל סטרהאן לא הצליחו ליצור איבודי כדור שישנו את מומנטום המשחק וזה עלה לג'יינטס בטבעת אליפות.

אז אחרי שסט. לואיס זכתה בסופרבול בעונה שעברה בעזרת התקפה מדהימה ובלטימור זכתה הלילה בסופרבול בעזרת הגנה בלתי נשכחת, מעניין איזה סוג של קבוצה תזכה באליפות בעונה הבאה. עד ינואר 2001 יש לנו עוד שנה שלמה ובינתיים יש לבלטימור מספיק זמן לחגוג...