כאן ועכשיו

"להיות כאן ועכשיו" הפך להיות ביטוי שגור וחלק מהשפה היומיומית של כולנו. בדרך כלל כשאנו משתמשים בו, הכוונה העומדת מאחריו היא להיות יותר מרוכזים או לא לחלום. מרבית האנשים גם יודעים שזהו מושג שלקוח מהעולם הרוחני, שמורי המדיטציה השונים משתמשים בו לא פעם ושהוא מכוון לערנות גבוהה יותר בחיי היום יום, שפירושה להימצא יותר בהווה ופחות לעסוק בעבר או בעתיד.

"להיות כאן ועכשיו" הוא מושג מקובל עד-כדי-כך, שקשה לדמיין מישהו שיצא נגדו או ימצא בו פגם - אם לא מועיל, לבטח לא מזיק. "להיות כאן ועכשיו" מתאים גם לעוסקים במלאכה- לחייט, לנהג, לרופא. כדי שהטבח יכין אוכל טעים הוא צריך לשים לב לחומרים, לכמויות, לזמנים - ככל שהמודעות ותשומת הלב רבה יותר, האוכל טעים יותר. בכל הזרמים הרוחניים, בכל הדתות, בכל השיטות הפילוסופיות, יש מעט מאוד מושגים שיש עליהם הסכמה כללית כמו על "להיות כאן ועכשיו".

ביטוי זה הפך פופולארי במידה רבה כל כך, שהסוד הגדול שמאחריו כמעט ונעלם. יש בו עומק שחודר דרך תורות המזרח כולן ונוגע ישירות בלב העניין. "להיות כאן ועכשיו" זה הרבה יותר מאשר להגדיל את המודעות לרגע ההווה, וההבנה המלאה שלו היא עניין מעשי המחייב החלטה גדולה ולא פשוטה בכלל.

כל אחד מאיתנו חי בשני עולמות שונים: האחד הוא המציאות האמיתית כפי שהיא מופיעה לנגד עינינו וכפי שהיא נתפסת במערכת החושים, והשני הוא יקום מקביל אשר נמצא במוחנו ומכיל מציאות חלופית, הבנויה מאוסף הרעיונות שלנו, הדעות שצברנו, ולמעשה הוא העולם האידילי אליו אנו שואפים. עולם אחד הוא המציאות כפי שהיא במציאות, והעולם המקביל מלא בשיפוטים של טוב ורע, נכון ושגוי, עבר ועתיד, ציפיות, אכזבות, דעתנות, חוקים של אסור ומותר ועוד. הבעיה היא, שלשני העולמות אין קיום יחד, והניסיון למזג ביניהם גורם להתנגשות פנימית מתמדת. העולם האמיתי לא מצליח לעמוד בציפיות שלנו, ואנשים משום מה מתעקשים להתנהג בצורה שונה מזו שהיינו מצפים מהם.

בדומה למחשבים ביתיים, גם המחשב הפנימי שלנו הוא בעל יכולת עיבוד נתונים מוגבלת, וכששני העולמות מתנגשים בתוכנו, המערכת נסתמת ומתחילות בעיות בכל המישורים – ברמה הטכנית, חלקים מתקלקלים בפועל, וברמה התפעולית, המערכת הופכת פחות ופחות ידידותית למשתמש. לפי תורת הזן, נתק זה בין המציאות כפי שהיא באמת ובין המציאות הדמיונית הרצויה, הוא המפתח למצוקה הנפשית של מרבית האנשים.

הבחירה ב"כאן ועכשיו" כדרך חיים, היא ההחלטה לצמצם את היקום הדמיוני, האוטופי והנשגב ולהישאר רק עם המציאות האחת, שהיא למעשה "האמת", גם אם היא לא בדיוק "האמת שהיינו מעדיפים". זו היא החלטה להיפרד מהדואליות ולוותר באופן מודע על עולם מקביל המורכב כולו מניגודים – הצלחה וכשלון, טובים ורעים, צודקים וטועים, בורות והארה. המושגים הללו קיימים בתודעה בלבד והם משא כבד ומשקפיים עבים ומיותרים, שבטעות אנו חושבים שבעזרתם אנו רואים טוב יותר את העולם בו אנו חיים. הבחירה ב"להיות כאן ועכשיו" מעניקה את החופש הגדול מכולם.

כאשר העולם הדמיוני נמס ונעלם, אנו נשארים עם המציאות, עם האמת אשר בכוחה להוציא כל אדם לחופשי. לא עוד נתבלבל בהתנגשות פנימית, בשיפוטיות מתוך ביקורת חיצונית ומרוחקת, אלא נחייה עם האמת בלבד, נהיה חלק ממנה ונפעל בתוכה מרגע לרגע, חופשיים מהצורך לבקר אותה או לשפץ אותה באופן מתמיד.

אנשים מחפשים חופש ולא יודעים ממה.
כדי לזכות בחופש, חייבים קודם כל לתת חופש.
תנו לעולם את החופש להיות מה שהוא,
תנו לאנשים את החופש לחיות ולפעול מתוך שיקול דעתם,
ותנו לעצמכם את החופש מלאחוז בדעה על כל דבר.
המציאות היא מופלאה,
גם אם לא הכל טוב, מוסרי, צודק ומושלם.
לא כל הבתים מלאים באהבה,
לא כל הילדים מקבלים את מה שהם צריכים,
ולא כל האנשים מאושרים.
אבל אתם יכולים להיות מוסריים, ישרים ופנויים לצרכים של אחרים.
אתם יכולים למלא את הבית שלכם באהבה,
אתם יכולים לתת לילדים שלכם תשומת לב מלאה.

תנו לעולם להיות מה שהוא רוצה,
הניחו ליקום המקביל, המתחסד, "הרוחני", "הנכון", "המושלם".
נקו את מסך האישיות והמחשבות,
וכל מה שנשאר הוא אמת.
אין אושר בעולמות מקבילים.
המקום היחידי בו אפשר למצוא את האושר הוא כאן,
ואין זמן חי אחר מלבד עכשיו.