דיבוק צא! גירסת סדאם

היומון הערבי "אל-חיאת" מדווח כי במהלך החיפוש אחר מסמכים ממשטרו של סדאם חוסיין התגלה סיפור שחיבר. הסיפור, שהודפס אך לא הופץ בשל המלחמה, נושא את השם "צא ממנה, מקולל שכמותך" וכמנהגו של נשיא עיראק לשעבר בשלושת סיפוריו הקודמים: "זביבה והמלך", "המצודה המבוצרת" ו"גברים ועיר", הוא לא ציין את שמו על הכריכה, אלא השתמש בפסבדונים "סיפור מאת מחברו".

במאמר ב"אל חיאת", כפי שתורגם בממר"י, נכתב כי "הסיפור כתוב בדרך כלל בסגנון לקוי ובהקדמתו רומז המחבר שלעתים השטן נכנס לגופו של אדם ואז נאלצים הדרווישים או העוסקים ברפואת הנפש להכות במקל על האדמה עליה ניצב האדם שהשטן בקרבו ולומר: 'צא ממנה, מקולל שכמותך'".

בסיפור מתגורר השטן בין עמודי העץ בבתים ישנים, "אך בעידן המודרני הנוכחות השטנית עברה אל אמצעי התקשורת ומרקעי הטלוויזיה", כתב סדאם. השטן שסדאם יוצא נגדו בסיפורו הרביעי קיים גם בנשים השמות עדשות צבעוניות בעיניהן, גם "במנוע של מטוס" וגם "בכיבוש זר".

סדאם מתאר ב"צא ממנה, מקולל שכמותך" אדם חכם בשם אבראהים שיש לו שלושה ילדים שנפטרו לאחר שכל אחד מהם הותיר ילד. הילדים הם יחזקאל, יוסף ומחמוד (רמז לשלוש הדתות המונותאיסטיות). סדאם מתרכז באישיות של יחזקאל (היהודי) וכורך בה מידות רעות: תאוותנות, אהבת ממון ובוגדנות. נראה כי כאשר סדאם מתאר את היהודים והפרסים כמנודים המוכשרים למזימות הוא מיישם אמירה של דודו, ח'יר אללה טלפאח: "אללה טעה כשברא שלושה: את היהודים, את הפרסים ואת הזבובים". הזבובים בסיפור הם הביזנטים, אויבי הערבים בתקופה שבה עוסק הסיפור.

הסיפור שופע תיאורי פריצות וזימה של נשים והסופר יוצר בו את דמותו של סאלם הנאבק כדי להוציא את יחזקאל המקולל מאל-שאם (סוריה רבתי). כמו כן הוא מתאר מחזה שבו נשרפים שני מגדלים גבוהים שבנה יחזקאל עם אמירה שסדאם חזר עליה לאחר התמוטטות מגדלי מרכז הסחר העולמי בניו יורק: "זה הסוף של אמריקה".

בימי שלטונו של סדאם כתבו מבקרי ספרות, סופרים ומשוררים עיראקים מאות מאמרים שהכתירו את יצירותיו בהילה של גאוניות וגדולה.