השילוב הזה עובד זו השנה השניה ברציפות. אתה לוקח חבורה של צעירים צרפתיים, מצרף אליהם שני ברזילאים מצויינים ויש לך מתכון בטוח לאליפות. מי יאמן אותם? מסתבר שזה לא כל כך משנה. בשנה שעברה, היה אחראי ז'אק סנטיני לאליפות הראשונה בהיסטוריה של ליון, אלא שבקיץ הוא מונה למאמן הנבחרת הלאומית, כשהוא משאיר מאחוריו הרבה סימני שאלה.
יריביו של סאנטיני על התפקיד הלאומי ביטלו את הישגו עם ליון בטענה כי "כל אחד יכול לקחת אליפות עם קבוצה כזאת". להיפך, מרביתם לא התרשמו מהעונה של הליונזים, שהבטיחו את התואר רק בדקה ה-90 של המחזור האחרון. פול לה-גואן, עד לא מזמן, הקפטן והסמל של פ.ס.ז', קיבל לידיו את שרביט האימון במקומו של סאנטיני והכיח כי הקבוצה של ליון באמת קצת גדולה על הליגה. עברו עשר שניםם מאז קבוצה כלשהי זכתה בכתר הצרפתי במשך שנתיים ברציפות (האחרונה היתה מארסיי של בין השנים 89'-93'), פ.ס.ז', נאנט, אוקזר, מונאקו, לאנס ובורדו התחלקו בתארים מאז. לליון תמיד היה חסר הגרוש ללירה, עד שהגיע סוני אנדרסון, אותו שחקן שהיה שותף לאליפות מלפני עשור של מארסיי. אנדרסון הברזליאי הוא מכונת שערים מדופלמת שהתאהב בליגה הצרפתית ושיחק גם עבור בורדו למשך תקופה מסויימת. בדרך הוא גם עבר בברצלונה, אבל לא נשאר שם יותר מדי זמן.
בליון הוא קיבל את סרט הקפטן ואת הכבוד שבהנהגת צוות משלים של צעירים בראשותם של המגן ג'רמי ברשה ושל הקשרים ההתקפיים, פגי לואינדולה וסידני גובו וביחד עם שוער מצויין כגרגורי קופה וחלוץ נוסף העונה לשם אריק קארייר. עוד בתקופת סאנטיני, הוא קיבל גם חבר אמיתי בדמותו של ז'וניניו הברזילאי, קשר אחורי שיכול לשחק גם בתפקיד בלם ולסתום חורים בכל מקום על המגרש. ז'וניניו הפך לבועט הפנדלים והבעיטות החופשיות של הקבוצה וסיים את העונה עם 13 שערים, כולל השער שהביא למעשה אליפות אתמול.
"עברנו כברת דרך ארוכה"
למרות שלליון יש רק 3 נקודות יתרון על מארסיי בפסגה, מחזור אחד לפני הסיום, הרי שהאליפות אצלה בכיס. מארסיי צריכה לנצח את נאנט במחזור הבא בהפרש של 20 שערים, אם ברצונה לאיים על התואר (יש לה פלוס של 6 שערים בלבד), אבל את המאמן פול לה-גואן זה לא מעניין, "אל תדבר איתי על זה. אנחנו אלופים. זו יכולה להיות חגיגה אדירה בשבת אצלנו בבית".
לה-גואן, שמאמן זו שנה הראשונה בקבוצה גדולה, הוסיף: היתה תחרות קשה לאורך כל השנה עם מארסיי ומונאקו, אבל אני חושב שאנחנו יכולים להיות גאים בעצמנו. היתה לנו סיומת חזקה לעונה, שיחקנו טוב במשחקים האחרונים והיינו עקביים לאורך כל העונה. לה-גואן התכוון לעובדה שליון ניצחה ב-8 מעשרת משחקיה האחרונים, מאז אותו הפסד למונאקו במשחק העונה. "יש לנו קבוצה גדולה של שחקנים ואני באמת רוצה לברך אותם משום שהם הראו הרבה כוח רצון ואופי. זה תגמול מצויין עבור שחקנים אשר מולם עמדה מטרה ברורה, ואשר עשו כל דבר על מנת להגשים אותה. כל העיר, כל המועדון, כולם רדפו אחרי התואר וזה נהדר להשיג אותו."
"עשינו כברת דרך ארוכה", אמר הפליימייקר המצויין (ממוצא הודי) ויקאש דהוראסו, שנזכר איך לפני חודשים ספורים, כשהקבוצה הודחה משלב הבתים הראשון ודישדשה באמצע הטבלה הצרפתית, רצו כולם את ראשו של המאמן לה-גואן, שכמעט התפטר והלך הביתה. "ליון זו קבוצה שתמיד משחקת בשביל לנצח", סיכם ז'וניניו, "לכן הכתר מגיע לנו". אחרי שחזרו עם נקודת האליפות ממונפליה, הגיעו השחקנים היישר אל מרפסת בניין העירייה בליון וחגגו אל תוך הלילה עם אלפי האוהדים המקומיים.
מונאקו, שהפסידה במפתיע 3:1 לגנגאן ואיבדה את האפשרות לזכות באליפות, תאלץ להסתפק בגביע הליגה בו היא זכתה בשבת (1:4 על סושו) ובמקום אפשרי בליגת האלופות בעונה הבאה (המקום השני מבטיח את ההשתתפות, בעוד השלישי שולח את הקבוצה למוקדמות). הישג לא רע לדידייה דשאן, אשר גם עבורו זו שנת האימון הראשונה בקבוצה גדולה. דשאן ולה-גואן, ששיחקו יחד בנבחרת צרפת ההיא של הפארק דה-פראנס ב-93' עשו בית ספר השנה למאמנים ותיקים כמו גי רו, שנכשל העונה עם אוקזר ולא הביא תואר לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר של הליגה, ג'יבריל סיסה. בשנה הבאה נראה אותם שוחים עם כל הגדולים, הפעם עם קצת יותר נסיון.