גלישה על פס רחב? רק בחופשת סקי

מרץ 2000 היה אביב ה-DSL בארה"ב, אך כבר עתה, בדצמבר 2000, אמיר אלדד חושב כי ה-DSL יצטרף לשורת הטכנולוגיות אשר נותרו ברמת התעבורה ונוצחו על ידי האתרנט. כל טכנולוגית תקשורת בדורה הבטיחה פתרון כולל מקצה לקצה. מ- T/R, דרך FDDI ועד ל- ATM, כל הטכנולוגיות נדחקו לרמת התעבורה ונוצחו על ידי האתרנט, ואלדד צופה שזה גם מה שיקרה לDSL. "וזה לא בגלל עליונות טכנולוגית אלא בגלל נוכחות ונכונות לקבלה בשוק" הוא אומר.

הדור הנוכחי של הפס הרחב הוא בסיסי ומתאפיין במתן גישה בלבד. הדור הבא, לדידו של אלדד, צריך להיות פי 10-20 יותר מהיר ממודם, סימטרי, כ- 10 מגה-בייט לכל כיוון ותמיד מחובר. ה-DSL הוא א-סימטרי. הוא מסוגל למהירות של בין 1 ל- 6 מגה בייט בזרם היורד אך רק k384 בזרם העולה, מה שלחלוטין לא מספיק להזרמת וידאו. "מי שעשו את הסיפתח של הירידות בנאסד"ק, היו אותן חברות המספקות את הDSL בארה"ב. תעשיית התקשורת נכנסה לסחרור מכך והיא עוברת כרגע מהלך טראומטי שכולי תקווה שהיא תתאושש ממנו במהרה" מוסיף אלדד.

התנהגות השוק והתנהגות החברות בו הם שני דברים שונים בתכלית. במחצית השניה של שנת 2000 חברות התקשורת סבלו מקשיים, אך הדרישה החזקה לפס רחב נותרה בעינה ואף התחזקה. לפער הזה אחראים ספקי השירותים. יש בשוק טכנולוגיות טובות, אך אין ספק שירות אשר מסוגל להציע יישום מסחרי יעיל שלהן. אין ספק שירות שיש לו יכולת להתקין תשתית רשת חזקה, זולה וגם רווחית. כתעשייה, אנחנו פשוט עוד לא שם. הסיבה לירידת ערכה של לוסנט בשוק, למשל, היא הסתבכות עם חובות של ספקי השירות שלה. גם לספקי השירותים בארה"ב יש משבר מאז נפילות הדוט קום וירידות הנאסד"ק ועבור רבים מהם סיכויי ההישרדות בשוק אפסיים.

התחרות בין ספקי הכבלים לDSL בארה"ב הוא כמעט מאבק דתי, כשעיקר המאבק ניסוב על מיקומו של ה-CO, ה"משרד הראשי", שהוא המיקום בו נמצא ציוד התקשורת המכסה את אותו האזור. הטכנולוגיה שתקבל תלויה במידת הקרבה הגיאוגרפית שלך ל-CO. אני מתגורר בעיר הנמצאת בפרברי בוסטון, רחוק מה-CO, ולכן נאלצתי להסתפק במודם כבלים למרות שהעדפתי DSL. בכבלים, כל השכונה משתמשת באותו רוחב הפס ואילו ה-DSL הוא יותר דטרמיניסטי. על חיוג מודם אני בכלל לא מדבר, זה מתחת לרמה הסבירה של השימוש באינטרנט. אבל גם כשכבר מקבלים DSL, הלקוחות מספרים סיפורי זוועה על תקלות שלא טופלו בגלל סוגיות הקשורות למפיצים וספקי השירות המתווכחים בתחום של מי התקלה.

אנחנו פונים לשוק ספציפי של בתי מלון והארחה, דירות נופש ובתי משרדים, ומציעים להם שירות של אינטרנט מהיר. התחלנו עם זה במרץ 2000, במקביל להייפ ה-DSL. הרעיון הוא להפוך את הנטוורקינג לשירות. העקרונות שלנו הם פשטות רדיקלית וקישוריות עשירה. כשהדברים פשוטים, זה לא אומר שהאפשרויות מוגבלות. אנחנו משתמשים ב-VDSL סימטרי, כ- 26 מגה בייט לשניה, אך מראש, רק כתעבורה, ומספקים אתרנט מקצה לקצה, מה שהולך למנוי זה אתרנט. ההבדל הוא שאנחנו לא מתחברים ל-CO קלאסי אלא יוצרים אותו במרתף של אותו הבניין, CO מבוסס טריטוריה.

ספקי השירות שאנחנו משתמשים בהם, פונים לבתי המלון ומקבלים מבעליהם רשיון התקנה של ציוד התקשורת במרתף. בית מלון יכול להציע אינטרנט מהיר כשירות חופשי ולשלם לספק השירות או אפילו לקנות ממנו את הרשת. השירות קיים כבר ברשת מלונות הולידי אין והילטון בארה"ב ומתחיל לחדור לאירופה ולמזרח הרחוק. האורח במלון, או דייר דירת הנופש, מתחבר בחדרו בעזרת כרטיס הרשת של הלפטופ שלו, וכאשר הוא מפעיל את הדפדפן, הוא מתחבר למערכת החיוב של המלון באמצעות השרת במרתף. הלקוח יכול לראות את מסך הדפדפן ומסך החיוב.

שירות כזה עולה בסביבות ה-10 דולר ליום, חיוב אשר יופיע בחשבון של המלון, והמלון יתחלק ברווחים עם ספק השירות. בחלק מבתי הדירות בארה"ב, חברת האחזקה עושה מעקב ובקרה על המערכות הלוגיסטיות שלה באמצעות אותה הרשת. היתרון הבסיסי הוא שעל אותה תשתית נחושת אנו מאפשרים להעביר טלפון ואתרנט, שירותי וידאו על פי דרישה, טלפוניית IP ואפליקציות מסחריות. אני יודע שאנשי המכירות כאן נמצאים במשא ומתן גם עם ספקי שירות בארץ אבל השוק כאן קטן.

עבור בתים בודדים, אתרנט היא לאו דווקא הטכנולוגיה
המהירה ביותר ואין כיום ספק שמציע אתרנט לבתים. בשירות שלנו הם יכולים אולי להשתמש אם ספק מוכר אותו לקבלן ספציפי. אני לא יודע אם זה מודל הנופש העתידי אבל זהו בהחלט מודל המלון העתידי. ייתכן שבחדר המלון העתידי לא תהיה בכלל טלוויזיה, יהיה שם איזשהו ממשק שמחובר לאינטרנט מהיר ויציע פורטל של המלון עם כל השירותים בסביבה, הצצה לחדר הכושר, סרטים על פי דרישה וכדומה. זה יהיה הממשק של הלקוח לכל מה שהוא זקוק לו מהמלון. אחד הדיירים בבית דירות כזה בארה"ב, סיפר שלפעמים הוא לוקח קבצים מהמשרד ושולח אותם מהבית, כי האינטרנט בבית יותר מהיר מהמשרד.