החבילה הגיעה

אם תהיה במיטה עם גבר בעל ביצים קטנות וחזה גדול, סימן שהבאת הביתה אדם המשתמש בסטרואידים. אמור לו שנוהג זה אינו בריא מבחינה רפואית"

"לגברים הומוסקסואלים צעירים, הנהנים באופן יסודי מנטייתם המינית, המחשבה על הזקנה מעוררת חרדה עצומה. הם בוחנים את עצמם במראה בעצבנות בחפשם אחר קמטים, וחרדים לקראת כל יום הולדת"

"פתרון אחד להומוסקסואל נשוי הוא ניהול רומן עם גבר נשוי אחר. שניהם מבינים את מגבלות מערכת היחסים. אם הנשים שלהם או ילדיהם מתידיידים, הם יכולים לצאת יחד לטיולים, לחופשות ולמסיבות"

"גבר בעל זין גדול חש שהוא מוערך רק על פי "החבילה" שלו. גבר בעל זין קטן נבוך בשל כך וחש שמזלזלים בו... אם אתה אוהב את הזין של גבר מסוים, אמור לו זאת: גם הוא זקוק לחיזוקים"

(מתוך "חדוות המין ההומוסקסואלי, המדריך החדש למין הומוסקסואלי")

כמעט 25 שנה אחרי הוצאתו המקורית, מתורגם "חדוות המין ההומוסקסואלי" לעברית, בגירסתו המעודכנת. בסוף שנות השבעים, כשהספר יצא לראשונה, הוא היה הספר הראשון שעסק כולו במין הומואי, על תקן מדריך לנושא, והתקבל בהתלהבות בקהילה המתגבשת. הצנזורים התלהבו פחות, ובעלי הוצאות ספרים שהפיצו אותו וחנויות שמכרו אותו הסתבכו עם השלטונות. באחת התקריות שנקשרו לספר היתה מעורבת גברת אחת בויפינג, שטענה שקנתה את הספר במחשבה שהוא מדריך לבישול (אולי בגלל הערך "מין בטעם וניל מסורתי", או אולי היא התבלבלה בין שמו של אחד המחברים, פליס פיקנו, לפיליס גלזר, מלכת הבישול הצמחוני). היא הזדעדעה מהתמונות, והמשטרה בתגובה פשטה על החנות (ידיעות מודיעיניות על מסיבת אסיד?). כל זה הפך כמובן את הספר לקלאסיקה ולאבן דרך.

הספר בנוי מערכים לפי סדר הא"ב, עם שמות ערכים כמו "הצלפה בישבן", "התנהגות מופקרת", "זיון אגרוף", "יזיזים", "כרסומים ונשיכות", "להתיישב על זה" ו"שב לי על הפנים". לא הסמקתי ככה מאז "דו מינית בת 16 (יומן)" מאת ז. יוסף.

הגירסה המתורגמת שיוצאת עכשיו (בהוצאת שופרא) היא גירסה מעודכנת של אחרי עידן האיידס ( מ- 91'), מה שאומר שלפעמים נדמה שלא מדובר במדריך לסקס, אלא במדריך לאיך לא להידבק באיידס, ובדרך גם לנסות כמה תנוחות מעניינות. אבל הספר לא מסתכם רק בסקס, אלא שואף גם לכסות את עיקרי הקיום ההומואי של תקופתנו, כולל מיטב הלהיטים: יציאה מהארון, הומופוביה, הורים, דחייה, דיכאון, פירסינג, בריאות, קאמפ, סמים והתמסטלות. דחיסה של כל כך הרבה נושאים לספר של 200 עמודים מחייבת שטחיות, והופכת את הספר ל"כך תהיה הומו טוב ב-60 שניות".

דווקא הניסיון לעדכן את הספר לעידן הנוכחי היא הבעיה העיקרית שלו. אם היינו מקבלים את הגירסה המקורית של הספר משנות השבעים, אפשר היה להתייחס אליה כעדות לקיום ההומואי של התקופה ההיא, עם קריצת רטרו. השדרוג (שנראה שהיה חלקי, ושהשאיר לא מעט מהמקור) מפיל את הספר בין הכסאות - מצד אחד הנימה הכללית נשמעת אנכרוניסטית, ומצד שני יש דיבורים "עכשוויים" על אקסטזי וסקס באינטרנט (ואף מילה על ג'ודי גארלנד); שפה ארכאית לצד דיבורי סקס מלוכלכים. התוצאה לא נשמעת כמו הספר המקורי שמגדיר את ההומו של הסבנטיז, וגם לא כמו ספר שנכתב בעשור האחרון.

בתרגום הישראלי נעשה ניסיון, גם הוא חלקי מאוד, להפוך את הספר רלוונטי להומו הישראלי, בעיקר בכל מה שקשור לאגודות וקבוצות תמיכה, אבל עדיין נותרו בו כמויות של מידע לא רלוונטי. בכל מקרה, ראויה להערכה העובדה שלא הוסיפו אצלנו את הערך "מנחם שיזף". אבל גם ברגעים בהם "חדוות המין" נשמע לוהט כמו דן כנר אחרי רימינג, בהחלט מדובר בספר שמרחיב את התודעה - ולא רק להטרוסקסואלים.