חלק מהאנשים חושבים ששקרים הם דבר פסול מיסודם (וכותב שורות אלה אינו נמנה עימם), אבל לעיתים, כשהאמת מוצגת מחוץ להקשרה (וכך קורה לעיתים רבות ברשת), עלולה להיווצר תמונה מעוותת או מוגזמת. כך, למשל, אם נניח שבעת מילוי טופס אינטרנט, היה בנימין נתניהו מודה ברומן מחוץ לנישואין, יכול היה האתר להגיב בשאלה: "התנהגותך מעידה על חוסר נאמנות בסיסית, נטייה להסתרת האמת, ועיסוק-יתר בענייני נשים. האם תרצה רשימה של אתרי היכרויות ומין ?". לו היו המצביעים קוראים הגדרה זו כסיכום מלא של אישיותו, האם היה נתניהו נבחר ?
אני משקר כבר שנים בעת מילוי טפסי אינטרנט, ומעולם לא חשתי אשמה על כך. כמו 27 אחוזים מהנשאלים בסקר, אני מחשיב את עצמי קנאי לפרטיותי, ומעולם לא הייתי נותן לאתר אינטרנט את פרטי האמיתיים רק כדי לגלוש בו. אני מעדיף לתת פרטים של פוליטיקאים.
אני לא רואה כל סיבה ליידע אתר חדשות, או חנות כלשהי, בזהותי האמיתי, אלא אם אני באמת מעוניין לקנות משהו ברשת. דמיינו לעצמכם כיצד היו הצרכנים מגיבים, לו היה הסופרמרקט השכונתי שלכם דורש מילוי טפסים רק עבור הזכות להיכנס לתוכו, בנימוק שמילוי הטפסים משפר את השירות. רוב הלקוחות היו פשוט עוברים לקנות את הלחם והחלב שלהם בסופרמרקט אחר, שאינו מטריד ואינו חודר לפרטיות.
אם אתם מרגישים לא בנוח עם שקרים, ובכל-זאת לא מתחשק לכם לפגוע בפרטיותכם, נסו את התרגיל הבא כשאתם נתקלים בשאלון: הציבו, עבור כל פרט שהטופס מבקש לברר עליכם (תאריך לידה, איזור חיוג, מין וכו') ערך כספי מסוים 100 ש"ח, נניח. עכשיו בדקו מה מציע לכם האתר בתמורה. אם אינכם חושבים שהערך של המידע שבאתר שווה את מחיר הפרטים שלכם, עברו לאתר אחר. עריקה המונית של לקוחות היא בדיוק סוג הסקר שאתרי אינטרנט שמים לב אליו.
ואפילו יותר מכך: פשוט שלחו אי-מייל למפעילי האתר, והודיעו להם למה לא תחזרו: האתר שלהם פשוט חטטן מדי.
סקס, שקרים, ושאלוני אינטרנט (טוב, בלי הסקס)
3.3.2001 / 18:53