פרטיות מול התאמה-אישית

בשנה שעברה, ערך פרוייקט חקר האינטרנט Pew Internet & American Life Project סקר על הנושא, שכלל למעלה מ- 2000 נשאלים. תוצאות הסקר, שפורסמו באוגוסט 1999, הראו כי רוב הגולשים היו חסרי שביעות-רצון: הם רצו שליטה מלאה על המידע שאתרי אינטרנט אוספים אודותיהם; הם לא רצו להרגיש שהגלישה שלהם מפוקחת; והם רצו שממשלת ארה"ב תעניש חברות המפירות את זכות הגולש לפרטיות.

תוצאות הסקר הן סטירה בפרצופה של תרבות-התאגידים של רוב עסקי האינטרנט. אחרי הכל, טוענים רוב האתרים, כל המידע האישי שאנו אוספים מביא תועלת למשתמש, ולא רק לנו: יותר ממחצית המשאלים דיווחו כי סיפקו לאתרי אינטרנט מידע אישי, רק כדי להיחשף לתוכנם.

אבל כשאתם מזינים מידע אישי לאתר באינטרנט, אין שום כלל (פרט לכללים שקובע האתר לעצמו), שיחייב אותו להגן על המידע ועל פרטיותכם. החברה המפעילה אותו יכולה למכור אותו, לבצע בו סחר-חליפין, לתת אותו תמורת פרטיהם של גולשים אחרים, ולהשתמש בו בכל דרך שתרצה. למידע האישי הזה יש ערך כספי ממשי עבור חברות שעיסוקן איסוף מידע אישי. בכדי להדגים את ערכו של המידע, כדי שתדעו, לדוגמא, ש"אמאזון" שינתה לאחרונה את כללי הפרטיות שלה: מעכשיו היא מגדירה את פרטי המשתמשים כ"נכס עסקי הניתן להעברה".

שאלונים הם רק מחצית הבעיה. סבוכה יותר היא הבעיה של מעקב אחרי התנהגות הגלישה שלכם באופן מקוון ללא ידיעתכם. אתרים המשתמשים ב"עוגיות" כדי לעקוב אחרי כל הקלקה שלכם, יכולים (ואף עושים זאת) לקשר את העוגיות הללו עם מידע אחר שיש להם אודותיכם. כלומר, אתם לא חייבים למלא את השאלון, בכדי שהאתר יוכל להפעיל מעקב מלא על התנהגות הרשת שלכם. בסופו של דבר, האתר יכול לבנות פרופיל אישיותי שלכם, ואפילו לנצל את הפרופיל הזה כדי להעריך את תגובתכם הצפויה. הוסיפו לשאלון שהצגנו לפניכם בתחילת הכתבה את השאלה הבאה: האם יהיה לך אכפת, אם אני, והקולגות שלי, ושותפינו העסקיים, נשב כאן בלי להפריע, ונציץ מעבר לכתפך בשעה שאת/ה גולש/ת… עד שנת 2019 ? (אנחנו מבטיחים להיות ממש ממש בשקט).

אם אתם מקליקים על לינק של בריטני ספירס באמאזון, לדוגמא, אולי תהיו מעוניינים לקרוא גם על כריסטינה אגילרה, נכון ? טוב, לא בדיוק. אמאזון לא יכולים לדעת אם אתם בת-עשרה עולצת או אביה המשופם והקודר, החולקים אותו מחשב; אבל הנקודה היא, שרוב הגולשים לא חושבים שאמאזון תנסה בכלל להבדיל בין השניים. יותר ממחצית הנשאלים הסקר סבורים שמעקב מקוון שכזה הוא הפרת הפרטיות, ו- 87 אחוזים מהנשאלים רוצים שהאתר יבקש רשות לפני שהוא מתחיל לעקוב אחרי תנועותיהם ברשת.

כמו כן, רוב הנשאלים אינם קונים את הסיפור, כאילו עוגיות רק מאפשרות לאתר לעצב את המידע שיש לו למידותיהם. נכון, אתרים מסוימים מספקים רמה מסוימת של התאמה אישית, אבל זו באה המחיר האנונימיות של הגולש.

מה יכול לעשות הגולש החרד לפרטיותו ? כשה נתקלים בשאלון, בוחרים רוב האנשים למלא אותו ולהקליק "שלח פרטים", רק בכדי להימנע מהנדנוד של האתר. אבל מספר הולך וגודל של גולשים, קרוב לרבע מהנשאלים, ניסו דרך אחרת: הם מספקים לאתר שם בדוי, או מידע מזויף אחר. ברוב המקרים, השקר פותר את הבעיה ע"י יצירת שם-רשת לצורכי גלישה.