בימים כתיקונם עוסק ארגון "MIND Israel" בעיצוב אסטרטגיית חוץ וביטחון. שאיפתו הערכית של הארגון היא קיומה של ישראל כ"מדינת מופת, יהודית, דמוקרטית עוצמתית ומשגשגת", ואנשיו מלווים גופים ביטחוניים ומדיניים ומייעצים למקבלי ההחלטות בכל הקשור לביטחון הלאומי של כולנו. אלא שמחקר שערך הארגון לאחרונה העלה סכנה מסוג אחר, איום קיומי מבית בנוסף לאיומים הביטחוניים. "מדינת ישראל עשויה להפוך למעצמה אזורית, אולם יסודותיה חלודים", אומר ד"ר אבנר גולוב, סגן נשיא הארגון. "אם לא נטפל ביסודות האלה - לא רק שלא נהיה מעצמה, עם כל הרווח שבזה, אלא שכל המבנה יקרוס".
לפיכך, מבקשים אנשי הארגון, שבראשו עומד האלוף במילואים עמוס ידלין והוא איננו מפלגתי, להציג לפני הציבור, רגע לפני הבחירות, את השאלות שכדאי לשאול את ראשי המפלגות. במחקר המעמיק, שבו השתתפו מאה מומחים, נוסחו שש הסוגיות הקריטיות המחייבות הכרעות משמעותיות ומיידיות: המעמד האזורי של ישראל, איכות ההון האנושי, יחסי הגומלין בין כלכלה לביטחון, המשילות והחוסן הלאומי, השינויים הדמוגרפיים בארץ והיחסים בינינו לבין ארצות הברית ויהדות התפוצות.
מסביר ד"ר גולוב: "בדקנו בספרות וראינו שציוויליזציות לא מחוסלות מבחוץ, הן מתאבדות. אף ציוויליזציה לא נכבשת מבחוץ כשהיא חזקה - תהליכים פנימיים שקורים מפרקים אותה, ולא פעם מה שבא מבחוץ הוא בבחינת המסמר האחרון בארון הקבורה שלה. המתכון להרס ציוויליזציה כולל שחיקה בלכידות החברתית, פגיעה באמון במוסדות המדינה, העדפת רווח פוליטי קצר טווח על רווח לאומי ארוך טווח וקיבעון תפיסתי שמקשה על הסתגלות. המתכון הזה צריך להדאיג כל ישראלי. אנחנו מתעסקים בחוץ וביטחון, אבל התוצאה של האירוע הפנימי שמתרחש לנגד עינינו תהיה שתחומי החוץ וביטחון ייפגעו, ואת זה אנחנו רוצים ומנסים למנוע".
הארגון, הפועל כדי לסייע בעיצוב האסטרטגיה המדינית-ביטחונית של ישראל ולחזק את יכולתה להתמודד עם אתגרי הביטחון הלאומי, גיבש תוכנית אסטרטגית לארבע שנים, המיועדת לממשלה שתקום לאחר הבחירות; ממנה נגזרת "תוכנית מאה הימים".
"נעזרנו במומחים מכל התחומים ומכל המגזרים כדי לקבל פרספקטיבה רחבה ככל האפשר", אומר גולוב, "זה הדנ"א שלנו, אנחנו מחפשים הסכמות. מהמחקר עלה בבירור שהגורם שנמצא בבסיס שש הסוגיות האלה הוא אחד - החינוך. השאלה המרכזית שמרחפת מעל הסוגיות האלה היא אם אנחנו לפני קריסה".
אנחנו לפני קריסה?
"במחקר פגשנו שתי קבוצות: אחת אומרת 'ישראל עמדה במבחן הכי קשה ולכן העתיד רק יותר ורוד - עמדנו במגיפה עולמית, בטלטלה חברתית, ב-7 באוקטובר ובכל מה שבא אחריו ובכל זאת הכלכלה לא התרסקה, הטכנולוגיה שלנו מובילה, האקו-סיסטם פורח. כחברה, אנחנו עוזרים זה לזה, וביטחונית אנחנו בשיא כוחנו, ממש לא לפני התפוררות'. כלומר, ישראל בדרך להיות מעצמה. הקבוצה השנייה אומרת דבר הפוך: 'תהליך הקריסה כבר החל. אנחנו על סף תהום בגלל משבר זהותי. יש אובדן משילות, יש מצב חירום מדיני'. הם טוענים שאנחנו בעצם בתחילתו של תהליך דומינו שסופו קריסה".
מי צודק?
"שני הצדדים צודקים לדעתנו. לכן יש הזדמנויות היסטוריות וזו בדיוק הסיבה שאנחנו חייבים לטפל ביסודות המחלידים שלנו".
מה אתם רוצים שהציבור יעשה עם השאלות האלה?
"אנחנו אומרים לאנשים: 'אל תסתפקו בשאלה מי יישב עם מי ומי נגד מי. תשאלו את המנהיגים מה התוכניות בנושאים הללו'. תדרשו תשובות. אנחנו חייבים להכריע יחד לאן פנינו ואיך ייראה העתיד של ילדינו ונכדינו. צריך לפעול מיד, במאה הימים הראשונים, כי מה שלא ייעשה במאה הימים האלה יהיה קשה מאוד לעשות אחר כך. לכן אנחנו מציגים את השאלות עכשיו".
מה צריך לקרות באותם מאה ימים?
"צריך להבין שאיש לא מחכה למדינת ישראל. איראן ממשיכה לתכנן טבעת אש סביב ישראל, תורכיה ממצבת את עצמה כמעצמה אזורית אנטי ישראלית, מדינות בונות יכולות טכנולוגיות, וגם בעולם הכלכלי - מוצאים תחליפים לישראל. אנחנו חייבים להתחיל את התהליך עכשיו ולשכלל את מדיניות 'קיר הברזל' המסורתית. התרגלנו לחשוב שאויבינו מתנפצים על הקיר שאנחנו בונים. ב-7 באוקטובר עם ישראל הבין שאי אפשר לחכות לאויבים שלנו בקיר כי הם מתעצמים מעבר לקיר. צריך לעבור לתפיסת קיר הברזל 2.0, להתחיל לעצב את המציאות שבצד השני של הקיר. הקיר עדיין צריך להיות חזק, אבל אי אפשר להיאחז רק בו.
"בנוסף, אנחנו צריכים להתחיל לשים ז'יטונים גם במקומות אחרים, לא לסמוך רק על חברתנו הטובה, ארה"ב. התרגלנו למחשבה שהאזור הוא מרחב עוין, והדרך להתמודד איתו היא לבנות את הקירות. היום, לצד הקירות, צריך גשרים. צריך לבנות פה מחנה אזורי ששובר את הגיאוגרפיה, מחזק את העמדה הישראלית ומושך אליה מדינות מתונות, כמו סעודיה, מצרים וירדן. מעבר לזה, אנחנו חייבים לעבור מתפיסה של ערכים משותפים לשותפים בעלי ערך. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו הצד השני יידע שהוא תלוי בישראל בטכנולוגיה, בביטחון ובאקדמיה, ועל בסיס זה לבנות מערכת יחסים. אנחנו מגדירים מצפן ביטחוני-מדיני חדש".
הממשלה הבאה, הוא מוסיף, "תצטרך להכריע בנושא הגיוס, להבין איך חיים לצד תקציב ביטחון מוגדל, איך משלבים את החרדים ואת הערבים, איך בונים תשתיות לעידן הטכנולוגי, איך מציגים חזון מדיני ששומר גם על הביטחון, וכמובן איך מביאים למהפך בחינוך ולהשתתפות רחבה בהצלחה הכלכלית של המדינה. אם רק אליטה אחת תהיה חלק מזה, זה לא יחזיק. 7 באוקטובר הציף את ההבנה שיש דברים שחייבים לטפל בהם, שאי אפשר לגלגל הלאה, ואין ברירה אלא להגיע להסכמות".
ואתה אופטימי.
"כן, כי אין לנו ברירה וההנהגה בישראל, ברובה, מבינה את זה, אבל צריך לדחוף אותה מחוץ לאילוצים הפוליטיים ולהציג מנהיגות ריאליסטית ובעלת חזון. לכן אנחנו פונים לקהל המצביעים - רק זיהוי נכון של האיומים והבנת היתרונות היחסיים והעוצמות של ישראל יאפשרו להפוך את ישראל למעצמה האזורית והערכית שהיא יכולה להיות".