סעודיה תחת מצור: כך עשויה הנורמליזציה עם ישראל להפוך לאיום הקטן יותר

אם יש משהו שמסכם את הגיאופוליטיקה הסעודית, זהו מראה שברי ה-F-15 המפויחים המוטלים על אדמת מחוז מארב בתימן. בעוד ריאד מנהלת מגעים בוושינגטון על עסקאות נשק חלומיות ומבקשת לעצמה מטוסי F-35 מתקדמים, חיל האוויר המלכותי, המצויד במיטב הברזל והטכנולוגיה האמריקנית, מגלה פעם אחר פעם שהוא פשוט אינו יודע להשתמש במוצרים היקרים האלה כדי להגן על עצמו ועל מדינתו.

נפילת מטוס קרב מתקדם מול מערך נ"מ מאולתר של מיליציה יחפה אינה פאשלה נקודתית - זהו סמל לחידלון המערכתי של הממלכה.

האימפוטנציה המבצעית הזו חורגת הרבה מעבר לזירה האווירית. בשבועות האחרונים הגיעו כטב"מים איראניים מתימן עד לפאתי מכה, הליבה הקדושה של משטר בית סעוד. במקביל, כטב"מים שהגיעו מעיראק פגעו קשות בצינור הנפט מזרח-מערב - עורק היצוא המרכזי של נפט מהממלכה, העוקף את הורמוז - והכריחו את סעודיה להודיע על הפסקת היצוא לאירופה.

כך בעצם קורה שלא רק איראן מצויה תחת מצור - אלא גם סעודיה: מיליציות שיעיות מצפון, החות'ים מדרום, כטב"מים בשמי המקומות הקדושים ופגיעה קשה במקור ההכנסה הכמעט בלעדי של המשטר.

אבל במקום שהמצור והחולשה המבצעית יפקחו את עיני בית סעוד וידחקו אותו לרדת מהגדר, להצטרף לברית הגנה גלויה עם ארה"ב ולקדם נורמליזציה עם ישראל, המהלכים הסעודיים האחרונים מראים בדיוק את ההפך - סעודיה פועלת באובססיביות כדי להבטיח דבר אחד: שחס וחלילה היא לא תיתפס כמי שנמצאת באותו צד עם ישראל וארה"ב.

• כדי להימנע מהכרעה, ריאד הפעילה בשבועות האחרונים פוליסת ביטוח דיפלומטית עקיפה ומפותלת:
• פנייה דחופה למצרים לבניית מנגנוני אבטחה ימיים, תוך ניסיון להישען על הליגה הערבית כדי לקבל לגיטימציה.
• חידוש הלחץ הדיפלומטי על סין כדי שתפעיל את השפעתה על איראן, במטרה לקנות "שקט תעשייתי" מול החות'ים והמיליציות בעיראק.
• פנייה לסוריה לגיוס שכירי חרב.
• סעודיה הייתה שמחה לקבל עזרה מוושינגטון - "עזרה ללא תמורה". אך ברגע שהתשלום הנדרש הוא יציאה מהארון הדיפלומטי וחתימה על הסכמי שלום - היא נסוגה בבהלה, ולכן סורבה על ידי ארה"ב.
• המשטר הסעודי משוכנע לחלוטין שכולם צריכים אותו - שבלי הגיאוגרפיה והכסף שלו אי אפשר לצעוד למזרח תיכון חדש. לכן גם כיום הוא אינו מרגיש שום דחיפות לבחור בנתיב הנורמליזציה, או לכל הפחות להשתלב בחזון האמריקני למסדרון הסחר האזורי החדש - IMEC. אבל המצב השתנה, מעמדו אינו כתמול שלשום, והוא טרם הפנים זאת.

מתחת למעטה התמרונים הדיפלומטיים מתרחש אירוע דרמטי בהרבה בטווח הזמן הבינוני: איום ישיר על עצם שרידותה של הממלכה הסעודית במתכונתה הנוכחית.

ה-Raison d'être, סיבת הקיום, של המדינה הסעודית המודרנית מושתת על דיל פשוט: נפט תמורת שימור שלטונו של בית סעוד. המשטר האוטוקרטי של בית סעוד אינו שואב את הלגיטימציה שלו מבחירות דמוקרטיות, ואף לא מיכולת צבאית להגן על נתיניו - אלא מזרם דולרים בלתי פוסק שמשקה מערכת רווחה פטרונית, פטור ממסים, סובסידיות עתק ופרויקטי ראווה כמו "חזון 2030".

כשמשתקים את צינור הנפט ומפסיקים את הזרמת הנפט לאירופה, שלוחיה של איראן לא רק מקצצים באחוזי הרווח של ארמקו, חברת הנפט הסעודית. הם למעשה גודעים את צינור החמצן הכמעט יחיד שמחזיק את הבית המלכותי בחיים.

ללא הכנסות נפט יציבות, המשטר לא יוכל לממן את חזונו ולא את מערכת התשלומים וההטבות לאזרחים. ברגע שהכסף נעצר, החוזה החברתי נסדק, וסביר שתתחיל תסיסה ציבורית פנימית בתוך סעודיה וביקורת נגד המשטר.

חוסר היכולת להגן על שמי מכה ועל עורקי האנרגיה הלאומיים חושף את בית סעוד במערומיו. לא סתם נשלף בימים האחרונים המלך סלמאן הזקן והחולה ממיטתו כדי לנופף בחרב מול המצלמות. זו אינה הפגנת עוצמה; זו פאניקה של משטר שמבין שסמכותו הולכת ואוזלת, ונאלץ להשתמש בסמל ההיסטורי האחרון שנשאר לו כדי לייצר לגיטימציה מלאכותית ולהעלות את המורל הלאומי הקורס.

ללא צבא מתפקד, ללא הגנה על תשתיות היסוד וללא יכולת לשלם עבור שקט תעשייתי, סעודיה מסתכנת בהפיכתה ממעצמה אזורית מדומה לישות שבירה ומפוררת, הנתונה לחסדי המיליציות והשכנים מסביבה.

אלא שהתנהלותה של ריאד מוכיחה שהיא עדיין שבויה באשליה שהעולם וישראל יצילו אותה מעצמה, מבלי שהיא תידרש לשלם שום מחיר פוליטי.

כדי לנפץ את האשליה הסעודית שלפיה היא "השחקן שכולם צריכים אותו", האסטרטגיה המערכתית של ארה"ב, ישראל והשותפות האזוריות חייבת לעבור מתפיסה של תלות בסעודיה לתפיסה מודולרית.

התפיסה החדשה תתבסס על "ציר הנכונים" - הודו, איחוד האמירויות, ישראל, יוון, קפריסין וארה"ב - תוך התייחסות לסעודיה כאל "מדינת מעבר" בלבד. חובה להפנים כי השאלה היחידה שתכריע אינה מתי סעודיה תשתכנע ותעשה את הצעד, או "מה וושינגטון מציעה לה" כדי לשכנע אותה, אלא ממה וממי בית סעוד מפחד יותר.

כיום, בית סעוד תופס את הנורמליזציה עם ישראל כסיכון פוליטי ודתי אדיר לשרידות שלטונו. המטרה האסטרטגית צריכה להיות להביא את המשטר למצב שבו הוא מבין שדווקא המצור הנוכחי עליו מציב איום קיומי מיידי על שלטונו, בעוד שהחבירה הגלויה לארה"ב ולישראל היא "האיום הקטן יותר" - ולמעשה היחידה שיכולה לשמש עבורו גלגל הצלה לפני קריסה.

• הפיכת IMEC לפרויקט תפעולי-מסחרי שקט
• יש לארוז את מסדרון IMEC לא כהסכם שלום חגיגי, אלא כמיזם תשתית מסחרי פנימי של קונסורציומים פרטיים. מבחינת הרגולציה והמכס הסעודי, הסחורות נכנסות מאיחוד האמירויות ויוצאות בירדן במתכונת גב-אל-גב. סעודיה תיהנה מאגרות המעבר, ואם תנסה לחסום את המעבר בשטחה, היא תגלה שהתנועה המסחרית מוצאת נתיבים עוקפים והיא זו שנשארת בחוץ.
• הפעלת המנוף ההודי
• כלקוחת אנרגיה מרכזית של ארמקו, הודו יכולה להבהיר לריאד תובנה פשוטה: הסחורות והתשתיות מהודו לים התיכון חייבות לנוע ברציפות. הלחץ ההודי צריך להפוך את סעודיה לחוליה תפעולית בלבד בתוך ארכיטקטורה גדולה.
• שינוי משוואת הסיוע הביטחוני
• בהיעדר ברית הגנה, ארה"ב מנהלת את התיאום האזורי בחדרים סגורים תחת CENTCOM. אולם על ישראל וארה"ב להבהיר לסעודיה כי מודיעין והגנה אווירית מול האיומים החות'יים והאיראניים אינם ניתנים בחינם. כאשר סעודיה תבין שהמטרייה הביטחונית והמודיעינית של המערב אינה מובנת מאליה, מאזן הפחד שלה ישתנה.
• איחוד האמירויות כיריבה בתחרות
• ככל שסעודיה תראה שאיחוד האמירויות שואבת את הבכורה הכלכלית, הלוגיסטית והטכנולוגית באזור, כך יגבר הלחץ הפנימי בריאד להבין שהתבצרותה הופכת אותה למיותרת ומסכנת את מעמדה במפרץ.

נורמליזציה עם ישראל נתפסת על ידי המשטר הסעודי כמאיימת על שרידותו, ולכן נכון להתפכח מהאשליה הזו לעת עתה. צעדיה האחרונים של סעודיה רק מוכיחים זאת.

מהצד השני, סעודיה פועלת מתוך אשליה שלפיה בלי הסכם פוליטי איתה מסדרון ה-IMEC כולו תקוע, ולכן במוקדם או במאוחר כולם יבינו שהם צריכים אותה.

המענה המערכתי לכך הוא ניתוק בין הנורמליזציה לבין הפעלת מסדרון הסחר החדש. יש להתחיל להיערך להפעילו דה פקטו בשטח, בסיוע ירדן והאמירויות, ללא צורך בהצהרות מדיניות.

בזירת הגזרים והפיתויים - חבילת הפיצוי האמריקנית, הכוללת F-35 וגרעין אזרחי - המענה הנדרש מצדה של וושינגטון הוא הקפאה מוחלטת של הפיתויים, ודווקא התקדמות במבנים אזוריים עוקפים, כולל מקורות נפט חלופיים, שהתקדמותם תיצור איום גדול יותר על מעמדה של סעודיה לאחר המלחמה. הפוך בדיוק מהאסטרטגיה הנוכחית.

חשוב שתעלה שאלה קריטית: איזה אינטרס יש לישראל בנורמליזציה עם ישות חלשה העומדת בפני איום קיומי על ה-Raison d'être שלה, נזקקת לשכירי חרב סוריים ואינה יודעת לתפעל נשק מתקדם?

המענה הישראלי חייב להיות מפוכח: ישראל אינה צריכה להיות השוטר שמגן על משטר סעודי רעוע. תפקיד התיאום ב-CENTCOM הוא לגבות מסעודיה מחיר תפעולי ותשתיתי עבור מודיעין ישראלי שיסופק, מבלי שישראל תתחייב לכישלונות הצבאיים והמשטריים של ריאד.

בשורה התחתונה, המפתח לשינוי בעמדה הסעודית אינו טמון בהעלאת מחיר הפיתויים, בהתרפסות דיפלומטית או במכירת ערבויות ביטחוניות ישראליות בחינם. בית סעוד ילך לנורמליזציה רק ברגע שבו יבין שהאיום על שלטונו מעצם המצור והבידוד גדול בהרבה מהסיכון שבשלום עם ישראל.

ברגע שהעגלה האזורית תתקדם ללא סעודיה, ייתכן שסעודיה תפנים שהחבירה לישראל ולארה"ב היא האיום הקטן יותר, ואולי דווקא המוצא היחיד שיציל את המשטר מקריסה. רק בהינתן הבנה כזו - שלרוב מונעת מפחד ולא מהכרת תודה - ייתכן שבית סעוד יחצה את הרוביקון.

הכותב הוא סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל, ובכיר במודיעין זרוע הים.