אם הייתה עוד שאלה על מה הבחירות הקרובות, הגיח משום מקום הסרט הבזוי נז"א וענה עליה בצורה שאין חותכת ממנה. מיד לאחר הזכייה של הבמאים עם פניהם המיוסרות ומחשבתם המעוותת בפסטיבל ונציה, נחלקה המערכת הפוליטית לתומכי הסרט, מבקריו, ושתקניו - וחשפה לעין כל את דעותיהם של השחקנים השונים על המגרש בנושא האקוטי של מדיניות וביטחון.
היה זה אחרי שבועות של ניסיונות טשטוש ובריחה לעיסוק בנושאים צדדיים כמו גיוס חרדים ודברים טפלים נוספים. כשמתבוננים במערכת הפוליטית ובמתמטיקה הפשוטה שמאחורי המספרים בסקרים, ומבינים שאין היתכנות לממשלת שמאל המבוססת על המפלגות היהודיות בלבד, הנושא מתחדד הרבה יותר.
כל הסקרים, כולם כולל כולם, מלמדים על המציאות הפשוטה: הסיכוי היחיד להוריד את בנימין נתניהו מהשלטון עובר דרך השבעת ממשלה אחרת בראשות מועמד אחר, שלצורך צליחת ההצבעה בכנסת לאישור מועמדותו נדרש שיתוף פעולה מלא עם מפלגה ערבית אחת לפחות, אם לא שתיים. על שיתוף פעולה מצד מפלגת הדמוקרטים אין בכלל שאלה. הם עמוק בתוך הסיפור, בשר מבשרה של הממשלה העתידית שתחליף את נתניהו.
המפלגות הערביות, רע"ם והרשימה המשותפת, וכן הדמוקרטים, לא גינו את הסרט נז"א ויוצריו, אלא להיפך. ביקרו את מבקריו. טענו שיש דברים בגו. שבעזה התנהלה מלחמה פוליטית שגבתה קורבנות אדם לשווא. שצה"ל פעל באגרסיביות יתר ושהיה צורך לסיים את המערכה מוקדם בהרבה ממה שנמשכה בפועל.
אלה האנשים, שבמידה שתקום ממשלה המבוססת על מפלגות האופוזיציה, יאיישו את הקבינט המדיני-ביטחוני, את הפורומים הביטחוניים המצומצמים, יכתיבו את המדיניות ויהיו ציר מרכזי ומשמעותי בניהול המערכת הביטחונית בישראל. ולא רק אותה.
כל שר מטעמם שייכנס למשרדו יוביל את אותה אג'נדה בתחומו: בתחבורה, באוצר ובביטחון הלאומי. כוחם הפוליטי לא יאפשר לראש הממשלה, לא משנה אם יהיה זה גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן או נפתלי בנט, לפעול בלי להתחשב בכוחם הרב ובעובדה שהממשלה כולה תלויה בתמיכתם בה.
חברי הדמוקרטים לא פראיירים. הם אומנם רוצים להפיל בראש ובראשונה את נתניהו, אבל אחרי שיעשו זאת לא יישבו בחיבוק ידיים וייתנו לממשלה הנכנסת לנהל מדיניות שלא מתחשבת בדעתם. יאיר גולן הוא לא בדיוק טיפוס פאסיבי. גבי לסקי, שייצגה בתוקף ובנחישות מחבלים בבתי משפט בכישרון רב, אינה מאלה הנמנעים מלטמון ידם בצלחת. גם לא משה רדמן אבוטבול מראשי המחאה, שבא חדור רוח קרב לפוליטיקה ולא מתכוון לשבת בשקט.
איש מהם, כאמור, לא גינה את האשפה הקרויה נז"א. חלק תמכו במסר הכללי שניסה להעביר הסרט לעיני כל. לדעת רובם, הנזק של הסרט שמוקרן ומדובר ברחבי העולם קטן מהנזק האמיתי שעושה לישראל המלחמה עצמה. שלא הסרט בעייתי - אלא המציאות.
ויש לומר ביושר: המתמטיקה של הפוליטיקה הנוכחית עובדת גם הפוך. לנתניהו אין ממשלה בלי הסיעות החרדיות. גם לאריה דרעי, יצחק גולדקנופף ויעקב אשר יש מה לומר על אופן ניהול הממשלה ומשאביה. גם הם לא יישבו בחיבוק ידיים, ובכוונתם לדרוש את הסדרת מעמד תלמידי הישיבות ותקציבים למוסדות וצרכי דת. בכל קואליציה בה נתניהו ראש הממשלה הם ציר מרכזי. זו עובדה שלא ניתן להתכחש לה, ולא משנה כמה ינסו בצד הזה לטשטש את המציאות.
השאלה היא, כמו תמיד בבחירות, מה סדר העדיפויות. גם אם צריך לסתום אף או נחיר לפני שמשלשלים את המעטפה, על מה בלית ברירה מבליגים ועל מה בשום אופן לא מוותרים. על הסדרת מעמד בני הישיבות, שיכלול בצורה כזו או אחרת מתן פטור מגיוס לרבים, או על הישענות על גורמים אסלאמיים קיצוניים ותומכי טרור.
מה יותר בלתי נסבל: ממשלה עם מפלגה המורכבת מאנשים שהדבר הכי חשוב להם זה חוק גיוס, או ממשלה עם מפלגה שחבריה לא מוכנים להגיד על חמאס שהוא ארגון טרור, וימנעו מהממשלה הנשענת עליהם פעולות נדרשות להמשך חיסולו.
בעיה של כולם
מאז סגירת הרשימות ובמשך כל השבוע התקיימו כמה וכמה התייעצויות במטה הליכוד ובנוכחות ראש הממשלה בסוגיית עופר וינטר. למרות שההחלטה שהתקבלה היא לנסות להבריח ממנו בוחרים ולהביא לפרישתו, לא הייתה תמימות דעים באותם דיונים. חלק מאנשי נתניהו הציגו עמדה לפיה וינטר לא רק שאינו מזיק לימין, אלא שקשה יהיה להשיג רוב בכנסת בלעדיו. ושצריך לשמור עליו במרוץ כדי שיביא קולות מהצד השני.
שני חששות לנתניהו מווינטר: הראשון, שהוא לא עובר את אחוז החסימה וזורק קולות רבים של תומכי ימין לפח. השני, שנאמנותו לימין מוטלת בספק. אם היה מדובר רק בחשש השני, נתניהו, למרות חשדנותו המובנית, היה הולך על זה. סומך על יכולותיו הפוליטיות כדי להביא את וינטר לממשלה בראשותו, גם אם יש לו כעת כוונות אחרות - ולא בטוח בכלל שיש לו.
הבעיה העיקרית של נתניהו עם וינטר היא אחוז החסימה. בגלל שזה הסיפור, זה לא ממש משנה מה יגיד וינטר, ואם אנשיו קרובים יותר לליברמן או תומכים יותר בנתניהו. כרגע ההערכה במטה הליכוד, על סמך סקרים ובדיקות, היא שהסיכוי של עמך ישראל לצלוח את אחוז החסימה קטן ביותר. והסיכוי של וינטר ושל בצלאל סמוטריץ' גם יחד לעבור עוד יותר קטן. לכן זו ההחלטה, אבל הדגש הוא על המילה "כרגע".
וינטר בחר להיכנס לבחירות מאוחר, מאוחר מאוד, ולא היה מספיק זמן לבחון את הדברים בסקרים ולראות מה הפוטנציאל הגלום במפלגתו. נתניהו ינסה להוריד את וינטר מהמרוץ בשבועות שעוד נותרו עד הבחירות. לקראת הישורת האחרונה תיעשה הערכה מחודשת. אם וינטר יצליח להביא את הקולות עליהם הוא אמר שהוא בונה מהצד השני, מאנשי ימין החונים אצל ליברמן, בנט ואיזנקוט, ולהישאר יציב - נתניהו עשוי לשנות אסטרטגיה.
אבל לא רק את נתניהו מדאיג וינטר, אלא גם את איזנקוט. גם ככה הרמטכ"ל לשעבר משתגע מכך שלא קיבל הכרה מוצהרת מאף מפלגה בגוש אותו הוא מתיימר להוביל כראש המפלגה הגדולה בו. אבל הדיווחים על הקרבה המיוחדת של וינטר וליברמן הגיעו לרמת הדרת שינה של ממש.
איזנקוט מודע היטב לתרחיש בו ליברמן עומד על הרגליים האחוריות ודורש את ראשות הממשלה, לפחות ברוטציה, למרות הפער העצום הצפוי, לחובתו, בינו לבין מפלגת ישר. איזנקוט כבר ביטא בעבר תסכול זה כשאמר בראיון שלא ייתכן שראש מפלגה של 8־9 מנדטים ידרוש את ראשות הממשלה. יחד עם וינטר, במידה שיעבור, ליברמן יכול ליטול עמו את עמך ישראל כמכפיל כוח.
איזנקוט לא נרגע כשווינטר וליברמן התכתשו השבוע בפומבי, כנראה כדי לענות לקמפיין הליכוד כאילו קיים ביניהם קשר, שהחל בתקופתו של וינטר כמזכיר הצבאי של ליברמן כשר הביטחון, ואולי נמשך עד היום. היריבות הזאת הייתה נראית מאולצת. מנומסת. חלשה מאוד.
במקום להטיח בליברמן על שהטיף לכניעה ולעסקת חטופים מופקרת שהייתה מסיגה את ישראל לחלוטין מעזה ומבססת את שלטון חמאס בה, כשיחיא סינוואר, מוחמד דף, וחסן נסראללה עודם בחיים - בחר וינטר לתקוף אותו על כך ש"ישב על הגדר" ולא נכנס לממשלה, או שבגוש שלו יושבים אישים רכרוכיים מול הטרור כמו איזנקוט ויאיר גולן.
גם מתקפת הנגד של ליברמן לא הייתה משהו. ליברמן תקף את וינטר על כך שהודיע שהוא ימליץ על נתניהו לראשות הממשלה, והוסיף רשימה ארוכה של מחדלים אותם הוביל, לטעמו, נתניהו. למעשה אפשר לומר שבמתקפה על ליברמן, ירה וינטר את כל חיציו על הדמוקרטים ועל רע"ם. ובמתקפה הנגדית כיסח ליברמן דווקא את הצורה של נתניהו. כך לא נראית מתקפה הדדית. כך נראית מתקפה חברית.
אם להוסיף לכך גם הדיווח שליברמן נפגש השבוע עם בנט, והשניים תיאמו עמדות לקראת הבחירות, אפשר לקבוע ברמת ביטחון גבוהה שלא היה זה מהשבועות המוצלחים של איזנקוט בקמפיין. הפאניקה היא כנראה שהובילה אותו לחשוב על החתמת מסמך נאמנות למועמדיו לכנסת. אירוע הזוי כשלעצמו, במיוחד כשמדובר במועמדים שנבחרו אחד-אחד על ידו.
אגב, באותו מכתב - שגם אם היה נחתם בידי כולם לא באמת שווה את הנייר עליו הוא כתוב - התכוון לדרוש איזנקוט שכל חברי הסיעה נשארים יחד גם אם יהיו תרחישים שיובלו על ידו, שצו מצפונם לא יאפשר להם לתמוך בהם. במקרה כזה, דורש איזנקוט, עליהם יהיה להחזיר את המנדט למפלגה ולהתפטר מהכנסת.
מעניין, אגב, מהו התרחיש הקיצוני שעשוי לקרות אחרי הבחירות, שיהיה עד כדי כך חריג עד שהוא עשוי לגרום לחברי הכנסת הטריים מטעם סיעת ישר לנקיפות מצפון שעלולות להגיע לכדי סירוב פקודה. האם מדובר בישיבה עם ליברמן? או אולי עם בנט? עם רע"ם לא יכול להיות, כי הוא הרי הכחיש שהבטיח לראשי רשויות בדואיות שיכניס את רע"ם לממשלה.
פסולי חיתון
פורום המשפחות השכולות "בוחרים בחיים" הצליח, בשורה של תחקירים בשנים האחרונות, להוכיח את הקשר בין רע"ם, המייצגת בכנסת את הפלג הדרומי של תנועה האסלאמית, לארגוני טרור ובראשם חמאס. בין השאר הראו תחקירי הפורום את נתיב הכסף הישיר שזרם מעמותות להן הייתה זיקה ישירה לרע"מ וראשיה, לבין ארגון הטרור, מה שהביא לסגירתן של חלק מהעמותות על ידי הרשויות.
בבקשת הפסילה של רע"מ בוועדת הבחירות המרכזית בבחירות הקודמות, שאושרה ועברה כרגיל לבג"ץ, הציגה היועמ"שית חוות דעת של השב"כ לפיה כל הטענות המיוחסות למפלגה בהקשר של תמיכה מוכחת בטרור לא קיימות.
מאז פורסמו התחקירים והרשויות נכנסו לפעולה, ובנוסף יש כעת ראש שב"כ חדש שהוא לא רונן בר. משום מה, קיימת תחושה בקרב ראשי הפורום ובמערכת הפוליטית שאיכשהו היועמ"שית לא תמהר הפעם לבקש את חוות הדעת של שב"כ כלפי המפלגה כמו בפעם הקודמת. וגם אם כן, הסיכוי שבג"ץ ימנע את התמודדותה של רע"מ בבחירות - לא משנה אילו ממצאי אמת יוצגו בפני השופטים - פחות מקלוש.
גם אחרי שבחסות בג"ץ נכנס לכנסת עזמי בשארה, שנפסל בוועדת הבחירות והוחזר, שטיווח מטרות לחיזבאללה ונמלט; וגם אחרי שבחסות אותו בג"ץ נכנס לכנסת באסל גטאס, שנפסל בוועדת הבחירות והוחזר, והבריח טלפונים למחבלים בבתי הכלא עד שנתפס ונאסר בעצמו; וגם אחרי שנפסלה בוועדת הבחירות והוחזרה חנין זועבי - שהשתתפה במשט המרמרה בו כמעט נהרגו חיילי צה"ל ממכות של פעילי ארגון טרור טורקי - ימשיכו שופטי בג"ץ להכשיר את מועמדותם של הנפסלים תומכי הטרור ופעיליו. זאת בניגוד לחוק, בניגוד לשכל האנושי ובניגוד ליצר הישרדות בסיסי.
קיפאון או התחדשות
השבוע הציגו בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן את תוכנית 2.0 לרפורמה משפטית בכנסת הבאה. אפשר להתווכח עם התוכנית ואפשר להסכים, אבל חייבים להצביע במקביל על הצביעות של אלה שאומרים שצריכים שינויים כאלה ואחרים במערכת המשפט, אבל לא מוכנים להצביע ולו על שינוי אחד עליו היו חותמים או מקדמים, במידה שיהיו חלק מהממשלה הבאה.
איזנקוט, בנט, ליברמן, כולם מציפים את הציבור בחומרים על תוכניות שונות ומשונות, צוותי עבודה, צוותי חשיבה, צוות מאה ימים ראשונים - ובלי מילה אחת על מערכת המשפט, למעט משפטים עמומים וחלולים על כך שיש צורך בשינויים בהסכמה. כולם פה אחד שללו את התוכנית של סמוטריץ' ורוטמן, אבל לא פרסמו אף תוכנית משלהם. אפילו לא סעיף אחד של תוכנית.
אבל האמת היא שהקדנציה הבאה של הממשלה שתיבחר תכלול שינויים משמעותיים במערכת המשפט. בין אם תהיה זו ממשלת ימין ובין אם ממשלת שמאל. וכל זה בלי שתעביר אפילו חוק אחד. הסיבה בכלל כרונולוגית: הממשלה הבאה תמנה 8 שופטים לבית המשפט העליון בנסיבות של פרישות טבעיות וסיום תפקיד מאילוצי גיל. יועץ משפטי לממשלה בשל סיום קדנציה. וכן פרקליט מדינה חדש. ועוד כמה משנים ובכירים נוספים בפרקליטות.
גם אם בג"ץ יבטל את כל החוקים שהעבירה הממשלה היוצאת שכן עברו את משוכת הכנסת, כמו חוק מח"ש ופיצול היועמ"ש, לא יותיר זכר משינוי שיטת בחירת השופטים וכל מה שהממשלה קידמה בשנים האחרונות - השינויים במערכת המשפט בקדנציה הבאה עדיין יהיו מרחיקי לכת, עם החלפת כמחצית משופטי בית המשפט העליון ודמויות ראשיות במערכת אכיפת החוק.
הבחירות הן גם על זה. על הבחירה בין מי שינציח לשנים רבות את המצב הקיים, או יפעל להכניס דמויות ושמות חדשים עם דעות שונות מאלה הקיימים.