הן הגיעו אליו בנקודות שבהן הן, או בני משפחתן, היו זקוקים לטיפול רפואי והפקידו בידיו את הדבר הרגיש ביותר- הבריאות שלהן. הוא היה רופא בכיר, מומחה ומנהל יחידה בבית החולים וולפסון. היום (חמישי), שנים לאחר המעשים שבהם הודה, נגזרו על פרופ' אריה לוין שש שנות מאסר בפועל.
לוין, בן 69, גסטרואנטרולוג ילדים ולשעבר מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים בוולפסון, הורשע באונס אמו של אחד ממטופליו, בארבע עבירות של מעשה מגונה במטופלת אחרת, במעשה מגונה במטופלת נוספת ובשימוש לרעה בכוח המשרה כלפי מטופלת רביעית.
הרכב בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות נשיא בית המשפט השופט גלעד נויטל ולצדו השופטות טלי חיימוביץ ולימור ביבי, גזר את העונש פה אחד. משש שנות המאסר ינוכו 34 הימים שבהם שהה לוין במעצר. בנוסף נגזרו עליו עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת מין מסוג פשע, ושישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות נוספות.
ההרשעה הגיעה רק בשלב מתקדם של המשפט. לוין כפר בתחילה במיוחס לו, אך במהלך שמיעת הראיות, סמוך לסיום פרשת התביעה ולאחר שנפגעות העבירה כבר נדרשו לעלות לדוכן ולהעיד, הוא חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה על העונש, ולכן התביעה וההגנה נותרו חופשיות לטעון בנוגע למשך המאסר.
במסגרת ההסדר הופקדו 750 אלף שקל בקופת בית המשפט לטובת נפגעות העבירה, והסכום יחולק באופן שווה בין ארבע הנפגעות. לוין התחייב גם לחדול מעיסוק ברפואה ולבקש את ביטול רישיון הרפואה שלו לצמיתות. לפי הודעת הפרקליטות שנמסרה לאחר גזר הדין, רישיונו בוטל לצמיתות.
כתב האישום המתוקן היה מצומצם מהכתב המקורי. בין היתר נמחק האישום הרביעי, מהאישום הראשון נמחקו עבירות שיוחסו ללוין במקור, ובאישום החמישי שונתה העבירה שיוחסה לו. בית המשפט נתן לשינויים האלה משקל בהמשך במסגרת השיקולים לקולא.
האירוע החמור ביותר שבו הורשע התרחש בשנת 2013. באותה תקופה טיפל לוין בילד שסבל ממחלת קוליטיס. סמוך לחודש נובמבר הזמין את אמו של הילד למשרדו בבית החולים וולפסון כדי לקבל מסמכים רפואיים של בנה. לאחר שנכנסה לחדר הוא סגר את הדלת ונעל אותה, ובהמשך אנס אותה ללא הסכמתה. האישה התנגדה לו והצליחה לצאת מהחדר.
מבחינת הפרקליטות, חומרת המקרה לא הסתכמה בעבירת האונס עצמה. האם הגיעה למשרדו משום שהוא היה הרופא של בנה, בזמן שהמשפחה הייתה תלויה במומחיותו ובטיפול הרפואי שנתן לו. המדינה טענה כי לוין ניצל את האמון הזה ואת המעמד שהקנה לו תפקידו כדי לפגוע בה.
אישום נוסף עסק במטופלת שכיום היא כבת 47, שסבלה מקוליטיס מאז גיל 16 וחצי. במשך תקופות ארוכות לוין היה הרופא שלה. בסוף שנת 2012, לאחר שמצבה הרפואי החמיר, היא שבה אליו לקבלת טיפול. במהלך השנים שלאחר מכן ביצע בה, לפי הודאתו, ארבעה מעשים מגונים במועדים שונים, חלקם במסגרת מפגשים רפואיים.
שירות המבחן תיאר בעניינה נזק קשה ורב-ממדי. לפי התסקיר שהוגש לבית המשפט, הפגיעה בידי רופא בכיר שעליו סמכה יצרה אצלה שבר עמוק באמון בבני אדם ובמערכת הרפואית. השבר הזה, כך תואר, משפיע גם כיום על יכולתה לקבל טיפול רפואי חיוני למחלה שממנה היא סובלת.
אישום נוסף עסק במטופלת שכיום היא כבת 21 והייתה כבת 16 בזמן האירוע. במרץ 2021 היא הגיעה עם אמה לבית החולים וולפסון לבדיקת מעקב אצל רופא אחר. בזמן שהשתיים המתינו במסדרון פנה אליהן לוין וביקש לבצע את הבדיקה בעצמו. במהלך אותו מפגש ביצע בה מעשה מגונה ללא הסכמתה.
גם במקרה שלה תיאר שירות המבחן פגיעה משמעותית בתחושת הביטחון והמוגנות. לפי התסקיר, העובדה שהפגיעה התרחשה בתוך מסגרת רפואית ומצד מי שנתפס כדמות סמכותית הותירה בה השלכות ארוכות טווח ושיבשה את מסלול חייה.
האישום הראשון עסק במטופלת שכיום היא כבת 28, שסבלה ממחלת קרוהן מאז ילדותה. לוין היה הרופא שלה במשך שנים. בין 2010 ל-2012, כשהייתה כבת 12 עד 14, ביצע בה בדיקות רפואיות פולשניות מבלי שניתנה לכך הסכמה מדעת שלה או של אמה. בעקבות המעשים הורשע בשימוש לרעה בכוח המשרה.
שלושת תסקירי נפגעות העבירה שהוגשו לבית המשפט הציגו תמונה קשה. ביחס לאמו של המטופל שנאנסה ציין שירות המבחן כי לאחר הפגיעה חלה הידרדרות משמעותית בתפקודה, וכי הפער בין מצבה לפני האירוע לבין מצבה כיום הוא "עצום", שירות המבחן תיאר אישה המתמודדת עם השלכות הפגיעה על נפשה, גופה ועל תחומים רבים בחייה.
בפרקליטות ביקשו מבית המשפט לגזור על לוין לא פחות מ-13 שנות מאסר בפועל. המדינה טענה כי אין לראות בכל המעשים אירוע עברייני אחד, אלא לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אישום, משום שבכל אחד מהם נפגעה אישה אחרת ובתקופות זמן שונות.
בגין עבירת האונס ביקשה הפרקליטות מתחם של שש עד תשע שנות מאסר, בגין האישום שכלל ארבעה מעשים מגונים ביקשה ארבע עד שבע שנות מאסר, ובגין המעשה המגונה במטופלת שהייתה כבת 16 ביקשה מתחם של שלוש עד שש שנות מאסר. בסופו של דבר דרשה המדינה עונש כולל שלא יפחת מ-13 שנים.
הפרקליטות ביקשה מבית המשפט להתייחס במיוחד למעמד שבו החזיק לוין. מבחינת המדינה, הוא לא היה רק רופא שפגע בנשים, אלא אדם שבנה במשך שנים מעמד מקצועי שהעניק לו כוח חריג מול מטופלותיו. חלק מהנפגעות, כך נטען, ראו בו "מושיע", רופא שהאמינו כי בכוחו לשפר את מצבן או את מצבו של אדם הקרוב להן.
עוד טענה התביעה כי המעשים התרחשו דווקא במקום שבו המטופלות היו אמורות להרגיש מוגנות ביותר- חדר הטיפולים. לפי הפרקליטות, מדובר בנשים שחלקן התמודדו עם מחלות כרוניות קשות, ובזמן הפגיעות היו במצב של תלות וחולשה מול האדם שבו נתנו אמון מקצועי.
המדינה הצביעה גם על התקופה הארוכה שלאורכה התרחשו המעשים. האירועים המתוארים בכתב האישום המתוקן החלו בשנת 2010 והאחרון שבהם התרחש בשנת 2021. לטענת התביעה, בחלק מהמקרים ההתנהלות סביב המפגשים הרפואיים לימדה על יצירת תנאים שאפשרו ללוין לבצע את העבירות.
מנגד ביקשה ההגנה להטיל על לוין עונש נמוך בהרבה. סנגורו הצביע שוב ושוב על הפער בין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן וטען כי השינויים שנעשו בו צריכים לקבל משקל משמעותי בגזירת העונש.
ביחס לעבירת האונס טענה ההגנה כי העונש הראוי הוא כ-15 חודשי מאסר. ביחס לכלל העבירות טען הסנגור כי הרף התחתון צריך להימצא בין שנתיים לחמש שנות מאסר. הוא אף טען כי אם בית המשפט ייתן משקל משמעותי במיוחד לפער בין כתב האישום המקורי למתוקן, ניתן לבחון אפשרות של ריצוי עונש בעבודות שירות.
ההגנה הציגה גם את הצד האחר בביוגרפיה המקצועית של לוין. לבית המשפט הוגשו מכתבים של רופאים, מטופלים ובני משפחותיהם, שתיארו את תרומתו במשך עשרות שנים לרפואת הילדים ולתחום מחלות המעי הדלקתיות. אחד מעמיתיו תיאר אותו כאחד הרופאים המשמעותיים שצמחו בישראל, כחוקר וכקלינאי שפיתח שיטות טיפול שיושמו גם בעולם.
בית המשפט שקל לקולא גם את העובדה שללוין אין עבר פלילי, שזהו מאסרו הראשון, את גילו, את הודאתו, את הפיצוי שהפקיד, את הפסקת עיסוקו ברפואה ואת השינויים המשמעותיים שנעשו בכתב האישום.
לוין עצמו אמר בבית המשפט כי כל חייו היו מוקדשים לעזרה לאנשים, הן כרופא והן מחוץ למקצוע. לדבריו, הוא מכיר בכך שכשל, לקח אחריות והביע חרטה על הפגיעה בנשים שהתלוננו נגדו.
מנגד, השופטים נתנו משקל לחומרה לריבוי הנפגעות והעבירות, לתקופה הארוכה שבה נפרשו המעשים, לגילן של חלק מהנפגעות, לנזק שנגרם להן ולניצול כוחו ומעמדו של לוין כרופא מומחה. בית המשפט הדגיש גם את הצורך להעביר מסר מרתיע לרופאים ולאנשי טיפול אחרים.
בסופו של דבר קבע בית המשפט מתחמי ענישה נמוכים מאלה שביקשה המדינה: שלוש עד חמש שנות מאסר בגין עבירת האונס, שנתיים עד ארבע שנות מאסר בגין האישום שכלל ארבעה מעשים מגונים, ושנה עד שנתיים בגין האישום הנוסף של מעשה מגונה. לאחר שקלול כלל האישומים והנסיבות נגזר על לוין עונש כולל של שש שנות מאסר בפועל.
לצד 750 אלף השקלים שהופקדו במסגרת ההליך הפלילי, ההגנה הציגה במהלך הטיעונים גם הסכם פיצוי אזרחי בעניינה של נפגעת האונס, שבמסגרתו שולמו לה 612,500 שקל. הסנגור ביקש לתת לכך משקל בגזירת העונש.
לאחר גזר הדין תקפה הפרקליטות את חומרת המעשים והדגישה את הניצול החריג של יחסי האמון. לדבריה, לוין ניצל "באופן מחפיר ובזוי" את תפקידו כרופא מומחה ומוערך ואת האמון שנתנו בו הנפגעות.
בפרקליטות הוסיפו כי היעדר החמלה למצבן וניצולן ברגעי חולשה מלמדים, לעמדתה, על חומרת המעשים. "תחושת חוסר האונים והתלות הקיימת במסגרת היחסים בין רופא למטופל, ובמיוחד בין רופא למטופל אשר נלחם על חייו, מגלמת חומרה מיוחדת אשר צריכה להשתקף בענישה חמורה ומשמעותית", נמסר.
הפער בין העונש שביקשה המדינה לבין זה שנגזר משמעותי: 13 שנות מאסר לעומת שש. בפרקליטות הודיעו בתום הדיון כי ילמדו את גזר הדין וישקלו את צעדיהם.