שבעה רפובליקנים, החברים בבית הנבחרים, הצטרפו לפנות בוקר (רביעי) לדמוקרטים ואישרו החלטה הקוראת לנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להוציא את הכוחות האמריקניים מהלחימה מול איראן - אלא אם הקונגרס יאשר את המלחמה באופן מפורש.
ההחלטה אינה מביאה לנסיגה מיידית ואינה פוגעת בסיוע לישראל, אך כאמור, מספר הרפובליקנים שחצו את הקווים גדל מארבעה לשבעה - ברקע העלויות הגוברות, השחיקה במלאי התחמושת וההתקרבות לבחירות האמצע.
בית הנבחרים אישר את ההחלטה, שהגיש חבר הקונגרס הדמוקרטי סת' מולטון ממסצ'וסטס, ברוב של 220 תומכים מול 204 מתנגדים. זו הפעם השלישית שבה בית הנבחרים מאשר החלטה מכוח חוק סמכויות המלחמה שמטרתה להגביל את מעורבות ארצות הברית בלחימה מול איראן.
ואלו שמות הרפובליקנים שחצו את הקווים
שבעת הרפובליקנים שהצביעו עם הדמוקרטים הם תומאס מאסי מקנטקי, בריאן פיצפטריק מפנסילבניה, וורן דייווידסון מאוהיו, טום בארט ממישיגן, ננסי מייס מדרום קרוליינה, וכן מריאנט מילר-מיקס וזאק נאן מאיווה.
בהצבעה דומה שנערכה ביוני הצטרפו רק ארבעה רפובליקנים לדמוקרטים. המשמעות היא שההתנגדות בתוך המפלגה הרפובליקנית להמשך המלחמה ללא אישור מפורש של הקונגרס אמנם עדיין מוגבלת מאוד - אך התרחבה.
מייס כבר אותתה לפני כמה חודשים שהיא עשויה לשנות את עמדתה. במרץ היא אמרה ל-Axios כי "ככל הנראה" תתמוך בפעם הבאה בהחלטה מכוח חוק סמכויות המלחמה, ואמרה כי המלחמה עם איראן צריכה להסתיים.
המחיר של מלחמה מתמשכת
המאבק בקונגרס מגיע גם על רקע עלייה במחיר הכלכלי והצבאי של המלחמה. משרד התקציב של הקונגרס, CBO, העריך כי עד 1 באוגוסט עלתה המלחמה לפנטגון כ-38 מיליארד דולר, וכי בהתאם לעצימות הלחימה היא מוסיפה לעלות בין 2 ל-3 מיליארד דולר בחודש.
דוח של המפקח הכללי של הפנטגון שפורסם השבוע הצביע במקביל על לחץ משמעותי על הכוחות האמריקניים ועל מלאי הנשק שלהם. תקיפות איראניות פגעו או הרסו מאות מבנים בבסיסים אמריקניים ברחבי המזרח התיכון, והשימוש הנרחב בתחמושת יצר מחסורים אסטרטגיים וחשף צווארי בקבוק בתעשייה הביטחונית האמריקנית.
הבעיה בולטת במיוחד בתחום ההגנה האווירית וההגנה מפני טילים, שבו חידוש מלאי המיירטים עשוי להימשך שנים.
מבחינת ישראל, חשוב להפריד בין ההצבעה בקונגרס לבין הסיוע הביטחוני האמריקני.
ההחלטה לפנות בוקר עוסקת בהשתתפות הכוחות האמריקניים בלחימה מול איראן בלבד. היא אינה עוסקת בתוכנית הסיוע הצבאי האמריקני לישראל, אינה מגבילה פעילות עצמאית של צה"ל ואינה נוגעת לשיתוף הפעולה המודיעיני או לתוכניות הביטחוניות המשותפות בין שתי המדינות.
השאלה המיידית יותר עבור ירושלים היא לא אם ההצבעה תגרום לארצות הברית להסיר כעת את נוכחותה הצבאית מהאזור - אלא האם וושינגטון תוכל להמשיך לקיים את היקף הפעילות הנוכחי, תוך חידוש מלאי הנשק והמיירטים והשגת מימון נוסף.
ההבחנה הזו חשובה משום שמערכות ההגנה האווירית וההגנה מפני טילים של ארצות הברית הן חלק ממערך אזורי רחב יותר, המסייע גם בהגנה על ישראל מפני טילים וכטב"מים איראניים.
לכן, מבחינת ישראל מתנהלים למעשה בוושינגטון שני דיונים נפרדים: הראשון חוקתי ופוליטי - האם הקונגרס יכול לחייב את טראמפ לקבל אישור מפורש להמשך הלחימה; והשני מבצעי - האם לארצות הברית יהיו מספיק כסף, מיירטים ותחמושת מדויקת כדי להמשיך במערכה באותה עצימות אם תימשך. ההצבעה הזו לא הכריעה אף אחת מהשאלות האלה.
עם זאת, העלייה מארבעה רפובליקנים שחצו את הקווים ביוני לשבעה השבוע מלמדת כי ההתנגדות בתוך המפלגה להמשך המלחמה ללא אישור מפורש של הקונגרס התרחבה - גם אם היא עדיין מוגבלת. הרוב המכריע של הרפובליקנים בבית הנבחרים ממשיך לעמוד לצד טראמפ בסוגיה.