ירדו מההרים - וכופפו את ממלכת הנפט: כך הפכו החות'ים לסיוט של סעודיה

בלילה קשה להבחין היכן נגמרת תימן ומתחילה סעודיה. הרכסים הכהים לאורך הגבול חותכים את קו האופק ורק עמדות הצבא, גדרות הגבול והאורות המרוחקים של היישובים הסעודיים מסגירים שבין שני עברי הרכס עובר גבול בינלאומי. אותם שבטים ומשפחות חיים משני עבריו, ואותו אבק מדברי מכסה את הדרכים המתפתלות בין הרי סעדה לבין ג'יזאן ונג'ראן שבסעודיה. במשך עשרות שנים היה זה גבול מתוח אך שקט ברובו. ואז - בנובמבר 2009 הוא הפך לשדה קרב.

לוחמים חות'ים ירדו מההרים, חצו את הגבול והשתלטו על אזור ג'בל דוח'אן שבסעודיה. שומר גבול סעודי נהרג, חיילים נפצעו ותושבים בכפרים הסמוכים החלו להתפנות. בתוך זמן קצר נשמעו מעל העמקים מטוסי קרב, וסוללות ארטילריה סעודיות החלו לירות לעבר עמדות החות'ים משני עברי הגבול.

לפי דוח שפרסם ארגון Human Rights Watch לאחר המערכה, ריאד ביקשה להרחיק את החות'ים עשרות קילומטרים משטחה וליצור רצועת חיץ בתוך תימן. כפרים סעודיים פונו, אלפי תימנים נעקרו מבתיהם והקרבות נמשכו עד פברואר 2010. לפי הנתונים שפרסמה הממלכה, יותר ממאה חיילים סעודים נהרגו.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הגבול בער, אבל זו הייתה לידתה של המלחמה הישירה בין החות'ים לבית המלוכה הסעודי. כדי להבין כיצד תנועה שנולדה בבתי מדרש במחוז העני ביותר בתימן הפכה לאיום על אחת המדינות העשירות והחמושות בעולם, צריך לחזור אל הגבול שנולד במלחמה, אך גם לדעת בדיוק היכן לעצור.

"להציג את המאבק כעוד פרק במלחמת סונה ושיעה בת 1,400 שנה, זה לפספס את הייחודי שבעניין, למעשה כמעט את כל מה שמעניין בו", אומר פרופ' עוזי רבי, מומחה לגיאופוליטיקה אזורית וחבר סגל אקדמי בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב.

"הזיידים חיו בצפון תימן מאות שנים והחזיקו באימאמות בת יותר מאלף שנה, שנפלה ב-1962", מסביר רבי. "אחרי נפילת האימאמות איבדה האליטה הזיידית ממעמדה ומהשפעתה. החות'יות עצמה נולדה רק בסוף המאה ה-20 מתוך תחושת נסיגה זיידית, ניסיונות סעודיים להחדיר לצפון תימן מגמות ווהאביות־סלפיות, קיפוח של הפריפריה ומאבק במשטרו של עלי עבדאללה סאלח".

לדבריו, כדי להבין את הסכסוך יש להפריד בין הזיכרון ההיסטורי לבין התנועה החדשה שנולדה לאחר מכן. "מדובר בעיקר בתופעה מודרנית שלבשה שפה דתית והיסטורית", הוא מסביר. "הדת סיפקה זהות, זיכרון ושפה, אך הפוליטיקה המודרנית יצרה את המלחמה".

הזיכרון שאליו חוזרים החות'ים מתחיל הרבה לפני הקמת תנועתם. הזיידים שלטו בצפון תימן במסגרת אימאמות שהתקיימה יותר מאלף שנה. ב-1934 התלקח המאבק בין ממלכתו הצעירה של אבן סעוד לבין האימאמות הזיידית של האימאם יחיא חמיד א-דין, על רקע המחלוקת סביב נג'ראן, עסיר וג'יזאן.

כוחותיו של האימאם יחיא התקדמו לנג'ראן, במהלך שהסעודים ראו כהתגרות וכאיום על השטחים שבשליטתם. אבן סעוד הגיב במערכה צבאית רחבה, שהסתיימה בתבוסה תימנית ובחתימת הסכם טאיף. ההסכם קיבע את נג'ראן, עסיר וג'יזאן בצד הסעודי ושרטט גבול בתוך מרחב שבו חיו שבטים, משפחות וקהילות דתיות משני עבריו.

"לא הייתי מצייר קו ישיר מ-1934 לחות'ים של היום. זו תהיה היסטוריה דטרמיניסטית מדי", מדגיש פרופ' עוזי רבי. לדבריו, ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, אך הגיאוגרפיה חוזרת לבמה. מלחמת 1934 צמחה במרחב שבין צפון תימן לדרום-מערב חצי האי ערב. כמעט מאה שנה לאחר מכן השתנו השחקנים והאידאולוגיות, אך הרי צפון תימן, הגבול הסעודי וחופי הים האדום שוב משמשים זירת חיכוך בין הכוח היושב בצנעא לבין הממלכה הסעודית.

המלחמה ההיא אינה הסיבה לעימות הנוכחי, אך היא התקבעה בזיכרון הזיידי והפכה למאגר סמלים שהחות'ים יכולים להשתמש בו. כבר ב-2015, למשל, הם הפיצו לוחיות רכב שבהן הוצגו ג'יזאן, עסיר ונג'ראן כמחוזות תימניים. "1934 אינה הסיבה למלחמה הנוכחית", מסכם רבי. "אך היא בהחלט מאגר זיכרון שהחות'ים יכולים לשלוף ממנו השראה לגבי הסכסוך הנוכחי".

גם יחסה של סעודיה לזיידים לא היה תמיד עוין. לאחר הפלת האימאמות ב-1962 תמכה ריאד דווקא במלוכנים הזיידים שנלחמו ברפובליקנים בגיבוי מצרים של גמאל עבד א-נאצר. בעיני בית המלוכה, זהותם הדתית של בעלי הברית הייתה חשובה פחות מהשאלה מי ישלוט במדינה שמעבר לגבול.

נפילת האימאמות שינתה בכל זאת את החברה בצפון תימן. האליטה הזיידית איבדה מכוחה, והמוסדות הדתיים שלה הלכו ונחלשו. בשנות ה-80 וה-90 החלו להתבסס באזור זרמים סלפיים ווהאביים, חלקם בתמיכה סעודית. עבור משפחות זיידיות רבות בסעדה, זו נתפסה לא רק כתחרות דתית, אלא כניסיון לשנות את זהותו של האזור.

מתוך התחושה הזאת נולדה בשנות ה-90 תנועת "הצעירים המאמינים", רשת של בתי מדרש, הרצאות ומחנות קיץ שנועדה להחיות את המסורת הזיידית. מריקה ברנדט, מחברת המחקר המקיף Tribes and Politics in Yemen, מראה כי התנועה לא נולדה כשלוחה איראנית. היא צמחה מתוך קיפוח הפריפריה, מאבקים שבטיים, חדירת הסלפיות והזנחתו של הצפון בידי השלטון המרכזי.

חוסיין בדר א-דין אל-חות'י, איש דת וחבר פרלמנט לשעבר, הפך בהדרגה את התחייה הדתית לתנועה פוליטית. הוא תקף את משטרו של הנשיא עלי עבדאללה סאלח, את ההשפעה הסעודית ואת הקשרים בין תימן לארה"ב. ב-2004 ניסה סאלח לעצור אותו. חוסיין נהרג לאחר שבועות של לחימה, אך מותו לא חיסל את התנועה. הוא העניק לה שם, קדוש מעונה וסיפור מכונן.

אחיו הצעיר, עבד אל-מלכ אל-חות'י, ירש את ההנהגה. בין 2004 ל-2010 ניהל נגדם סאלח שש מלחמות. מטוסים הפציצו כפרים, דרכים נחסמו ומאות אלפים נעקרו מבתיהם. לדברי רבי, כאן החל השינוי שהסעודים ומשטר סאלח לא זיהו בזמן. "הניסיון היה למגר את הבדלנות ההררית, ובמקביל להכניס חלק מהחות'ים למערכת הצבאית ולהרוויח פעמיים. אלא שששת סבבי המלחמה העניקו להם בדיוק את מה שהיה חסר להם: ניסיון קרבי, מסגרות פיקוד, היכרות עם השטח ונרטיב של הישרדות מול שלטון שמבקש למחוק אותם. מה שהתחיל כניסיון להגן על זהות זיידית הפך לכוח צבאי מאורגן".

"המלחמות הפכו תחייה דתית לתנועת גרילה", מסביר פרופ' רבי. הנשיא סאלח, לדברי פרופ' רבי, ניסה למגר את הבדלנות ההררית ובמקביל לשלב חלק מהלוחמים במנגנוני המדינה והצבא. הניסיון נכשל. כשהלחימה גלשה לסעודיה ב-2009, כבר עמד מולו ארגון שידע לנצל את השטח ההררי, להיטמע באוכלוסייה ולשרוד מול צבא סדיר.

האביב הערבי שהגיע לתימן ב-2011 שינה את מאזן הכוחות. שלטונו של סאלח נחלש, הצבא התפצל והמדינה החלה להתפורר. החות'ים, שהיו אז אחד הכוחות המאורגנים והמנוסים במדינה, יצאו מסעדה והחלו להתקדם דרומה.

באירוניה שהמחישה את אופייה ההפכפך של הפוליטיקה התימנית, סאלח עצמו כרת ברית עם האנשים שניסה להשמיד במשך שנים. סאלח היה זיידי, אך הברית לא נשענה על אחווה דתית. הוא הביא עמו יחידות צבא, קשרים וניסיון שלטוני, החות'ים סיפקו כוח לוחם ותנופה. יחד הם גברו על יריבים שבטיים ופוליטיים, ובספטמבר 2014 נכנסו לצנעא.

הנשיא עבד רבו מנסור האדי נמלט מהבירה, והחות'ים המשיכו להתקדם לעבר דרום תימן. עבורם הייתה זו מהפכה נגד סדר מושחת. עבור סעודיה הייתה זו התגשמות הסיוט: כוח חמוש, עוין ומקורב יותר ויותר לאיראן השתלט על הבירה והתקדם לעבר עדן ובאב אל-מנדב.

ב-26 במרץ 2015 החשיכו השמיים מעל צנעא. מטוסי הקואליציה בהובלת סעודיה פתחו במבצע "סופה נחרצת", שנועד להשמיד את יכולות החות'ים ולהחזיר את ממשלת האדי לשלטון. בריאד העריכו כי עליונות אווירית, נשק מערבי וקואליציה אזורית יספיקו כדי להכריע מיליציה הררית. "סעודיה חשבה במונחים של מאזן כוחות, כאשר האויב חשב במונחים של הישרדות", אומר פרופ' רבי. "לסעודים היו מטוסים מתקדמים, מודיעין, כסף ונשק מערבי. החות'ים נראו כמו מיליציה שאפשר להפציץ את היכולת הצבאית שלה ולהחזיר את הממשלה לצנעא".

אלא שלסעודיה לא היה כוח קרקעי תימני מאוחד שיוכל להפוך את העליונות האווירית לשליטה פוליטית. המחנה שנתמך בידי הקואליציה התפצל בין ממשלת האדי, בדלנים דרומיים, שבטים ומיליציות שנהנו מתמיכת סעודיה או איחוד האמירויות. "מטוס יכול להשמיד מטרה", מסביר פרופ' רבי. "הוא אינו יכול לייצר שלטון לגיטימי במקום שבו אין לך שותף מקומי המסוגל להחזיק את הקרקע".

המלחמה שנועדה להימשך זמן קצר הפכה למערכת התשה. "לסעודים היה פטיש אדיר, אבל הם לא ידעו היכן למצוא את המסמרים החות'יים בתימן", הסביר פרופ' רבי. "מטוס F־15 מצוין להשמדת בסיס, מכ"ם, מחסן או טנק. הרבה יותר קשה להשמיד באמצעותו ארגון שמוטמע בהרים, בכפרים, במנהרות ובאוכלוסייה, מפזר משגרים ומעביר אמצעים ממקום למקום. החות'ים למדו להיות מסמרים שאי אפשר למצוא".

לדבריו, הכישלון לא היה צבאי בלבד. "כאשר הפטיש מכה במקום הלא נכון, הוא מייצר לאויב חומר גלם פוליטי. הפגיעה באזרחים והנזק ההומניטרי יצרו לסעודיה מחיר בינלאומי כבד, ובחלק מהמקרים חיזקו את הנרטיב החות'י". המחיר האנושי היה עצום. לפי הערכת תוכנית הפיתוח של האו"ם, עד סוף 2021 גרמה המלחמה לכ־377 אלף מקרי מוות, ישירים ועקיפים. קרוב ל-60% מהם נגרמו מרעב, מחלות והידרדרות תנאי המחיה. פרופ' רבי הגדיר את המערכה האווירית "כישלון אופרטיבי, תדמיתי ומדיני" עבור סעודיה.

"כאן נמצא הסיפור הגדול", אומר רבי. "ב־2015 סעודיה הופכת את הארגון המקומי הזה לאויב של הממלכה הגדולה בחצי האי ערב. בכך היא מעניקה לחות'ים מעטפת מאבק רחבה הרבה יותר, שמסייעת להם לגייס גם תימנים מן השורה שאינם מזוהים איתם אידאולוגית, אבל רואים בעצמם חלק מההתנגדות להתערבות הסעודית. ואז איראן מזהה את ההזדמנות".

ככל שהמלחמה התארכה, העמיק הקשר בין החות'ים לאיראן. מגעים וסיוע התקיימו עוד לפני 2015, ולכן לא נכון לומר שסעודיה יצרה את הברית. אך ההתערבות הסעודית העניקה לשני הצדדים אינטרס משותף חזק בהרבה. "הקשר האיראני קדם ל-2015, ולכן לא נכון לומר שסעודיה יצרה אותו", מדגיש רבי. "אבל המלחמה הפכה את הקשר הזה לברית אסטרטגית עמוקה בהרבה. טהרן יכולה הייתה, במחיר נמוך יחסית, לסייע לכוח שיושב על הגבול הסעודי. החות'ים קיבלו ידע, טכנולוגיה וסיוע שאפשרו להם לפתח מערכי טילים וכטב"מים מתקדמים. המלחמה הפכה את איראן ממקור השראה וסיוע לשותף האסטרטגי החיוני ביותר עבור החות'ים".

בתחילת המלחמה יכלה סעודיה לתקוף בתימן כמעט כרצונה, בעוד שהחות'ים יכלו בעיקר לספוג ולהגיב באזור הגבול. בהדרגה התהפכה האסימטריה. טילים וכטב"מים החלו להגיע לריאד, לג'דה, לשדות תעופה ולמתקני אנרגיה.

במרץ 2018 שיגרו החות'ים שבעה טילים לעבר ערים סעודיות בלילה אחד. תושב ריאד נהרג מרסיסי יירוט. מתקפת אבקייק וח'ורייס בספטמבר 2019, שהשביתה זמנית חלק גדול מתפוקת הנפט הסעודית, המחישה את פגיעותה של הממלכה. החות'ים קיבלו אחריות, אולם ארה"ב וסעודיה טענו כי המתקפה לא יצאה מתימן וייחסו אותה לאיראן.

כך או כך, המתמטיקה השתנתה. סעודיה היא מעצמת נפט בעלת צבא מתקדם, אך גם מדינה עמוסה בנקודות תורפה: בתי זיקוק, צינורות, נמלים, שדות תעופה, מתקני התפלה וערים גדולות. "החות'ים אינם צריכים להביס את חיל האוויר הסעודי", אומר רבי. "כל שהם צריכים להוכיח הוא שהם יכולים לגבות מהסעודים מחיר מאמיר ככל שהמלחמה נמשכת. זהו ניצחון אסימטרי קלאסי: רחפן או טיל זול יחסית מאלץ את הצד השני להגן על תשתית בשווי מיליארדים באמצעות מערכות יקרות מאוד".

הסיבוב הנוכחי הוא תוצאה של כל התחנות שקדמו לו. התנועה שקמה כדי להגן על הזהות הזיידית בסעדה שרדה שישה סבבי מלחמה, ניצלה את קריסת המדינה, השתלטה על צנעא והחזיקה מעמד מול אלפי גיחות של הקואליציה הסעודית. המלחמה שנועדה לפרק אותה העמיקה את קשריה עם איראן וסייעה לה לבנות ארסנל שמגיע אל הערים, הנמלים ומתקני האנרגיה של הממלכה. התקדמותה לעבר מוח'א והאי פרים הוסיפה למשוואה גם את באב אל-מנדב, אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם.

זו גם הסיבה שסעודיה אינה יכולה פשוט לחזור למודל של 2015. "טעות לחשוב שעוד מאה גיחות יעשו את מה שאלפי גיחות לא עשו", אומר רבי. לדבריו, אם ריאד תבחר לפעול, היא תזדקק בראש ובראשונה ל"עיניים, לא לעוד פטיש": מודיעין על משגרים, מחסנים, שרשראות אספקה, נתיבי הברחה ומערכי פיקוד, לצד התרעה מוקדמת והגנה רב-שכבתית.

כאן עשויה ישראל להיכנס לתמונה. רבי אינו מדבר על חיילים ישראלים בהרי סעדה או על ניסיון נוסף לכבוש את תימן, אלא על שיתוף מודיעיני, איתור מטרות והגנה מפני טילים וכטב"מים. לדבריו, העובדה שארה"ב אינה ממהרת להצטרף למערכה נגד החות'ים עשויה לחייב את ריאד לבחון מחדש את מערך הבריתות שלה ולקבל החלטות דרמטיות גם ביחס לשיתוף פעולה עם ישראל.

אלא שגם מודיעין מדויק לא יפתור את השאלה הפוליטית שנותרה פתוחה מאז 2015: מי ישלוט בתימן, וכיצד ניתן להרחיק את החות'ים מהגבול בלי לפתוח מחדש מלחמה שסעודיה כבר לא הצליחה לנצח. תגובה רחבה עלולה להחזיר את הממלכה לבוץ התימני, הבלגה תאפשר לחות'ים להמשיך לגבות ממנה מחיר - והסכם ישיר עמם יעניק הכרה בפועל לכוח שריאד יצאה למלחמה כדי להכניע.

"ב־2015 סעודיה נכנסה לתימן כדי להרחיק את החות'ים מגבולה", מסכם רבי. "עשור אחר כך היא גילתה שהחות'ים כבר אינם רק על הגבול. באמצעות הטילים, הכטב"מים ובאב אל-מנדב, הם יושבים חזק בתוך משוואת הביטחון של הממלכה".

הרי סעדה הפכו למבחן הגדול של העוצמה הסעודית: אחרי יותר מעשור של הפצצות, מיליארדי דולרים ואלפי גיחות, ריאד לא הצליחה להכניע את החות'ים, וכעת היא נדרשת לבחור בין חזרה למלחמה שלא ניצחה בה, הבלגה שתעמיק את ההרתעה החות'ית, או שותפויות ביטחוניות חדשות שיגנו על הממלכה אך לא יפתרו את המשבר בתימן. השאלה כבר אינה אם סעודיה מסוגלת לתקוף בהרים, אלא אם היא יכולה לבנות מולם מדיניות שלא תסכן את גבולה, את מתקני הנפט שלה ואת חזון היציבות שעליו נשענת הממלכה.