היום שבו סיכל וינטר את כ"ץ: קרב הציוצים אחרי חיסול מח"ט רפיח

"צה"ל ושב"כ חיסלו הערב את מח"ט רפיח שקידם מתווי טרור נגד כוחותינו". כך בישר שר הביטחון, ישראל כ"ץ בציוץ לאומה.

בהמשך עבר כ"ץ לספר על מה שהוא כינה: "המדיניות אותה ראש הממשלה ואני מובילים..." וכך הלאה, כאשר כ"ץ נותן סימנים באותה מדיניות: "תוקפים איומים ולא תוקפים אזרחים ובלתי מעורבים - וזאת בניגוד לעלילת הדם אותה העלילו יוצרי הסרט נז"א על חיילינו הגיבורים". עד כאן נאום הגבר.

אז מה לא בסדר בציוץ? נתחיל מהחלק הקל יותר: הניסיון הפתטי של כ"ץ לגלוש על הגל העכור שעורר הסרט האנטי-ישראלי, עוד עלול להתברר כגול עצמי, שכן בתקיפת צה"ל נהרגו, על פי דיווחי הפלסטינים, שני אזרחים ונפצעו 14 "בלתי מעורבים".

יובהר: יתכן שבחשבון הדמים שנפתח בין עזה לישראל זהו מחיר סביר, שלא לומר נמוך כדי להעביר מן העולם טרוריסט שפל, שהיה עלול לגרום להרג גדול הרבה יותר, אבל ביצוע שמותיר "בלתי מעורבים" לגמרי מחוץ לפגיעה, כנראה שלא היה כאן.

אם כבר - ואם נכונים דיווחי הפלסטינים, הרי שההיפך הוא הנכון: זאת ההוכחה שגם במה שאנו מכנים "פעולה כירורגית" יש "נזק אגבי" - בלי להיכנס לוויכוח האם הוא מוצדק או לאו.

לא ייאמן, אבל מי שתקע סיכה בבלון הנפוח שטוען שהוא שר הביטחון, אינם גדי איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר גולן או אביגדור ליברמן.

מי שקרע את מסיכת הביטחון, לא רק מפניו של השר הממונה על המערכת (שבינינו, אינו אלא חניך-תורן בממשלה שבה יש רק אחראי אחד) הוא דווקא מי שניצב על המשבצת שמימינו: עופר וינטר.

"3 שנים של מלחמה, 5 אוגדות שנלחמו בעזה ועדיין יש מח"ט לרפיח? עדיין יש חטיבת רפיח?" שאל וינטר - ובכך האיר באור עגום למדי לא רק את דברי הרהב של כ"ץ, אלא גם את דרך פעולתו של צה"ל, בין אם באשמת הפיקוד הבכיר שלו ובין אם באשמת המדינאים שנותנים לו את ההוראות.

אחרי שלוש שנים של מלחמה מול צבא מצויד בנשק מתקדם, חמאס ניצב איתן על רגליו - לא רק שהוא שולט ברפיח וברוב גדול של אוכלוסיית עזה, אלא שהוא אף מקיים שגרה צבאית שכוללת גדודים וחטיבות.

זאת ועוד: ברור לנו שהגם שהעולם הזה הוא מקום טוב יותר הבוקר, ללא מי שהוגדר "מח"ט עזה", הרי שאחרי יותר מ-30 שנים של "סיכולים ממוקדים" למדנו כבר שלא יחלפו אלא דקותיים - ויימצא לו מחליף.

תא"ל במיל' וינטר צודק לגמרי בתהייה שלו, שאין כמעט ישראלי שאינו שותף לה (מלבד חסידיו השוטים של בנימין נתניהו או לחילופין, תומכי יאיר גולן - חסידים שוטים מסוג אחר: פחות של מנהיג ויותר של רעיון מדיני שאבד עליו הכלח).

אז מה הבעיה? ובכן, הבעיה בציטוט של וינטר אינה במה שאמר, אלא במה שלא אמר עד הסוף, המשפט המסיים שנעדר ממנו, כי רבים מתומכיו היו מוסיפים ושואלים: "עדיין יש רפיח...?" שכן רבים מהם עדיין מבכים את חורבן גוש קטיף (לגיטימי ומובן), חולמים על הקמתו-מחדש (החלום לגיטימי, הביצוע בעייתי מאוד, בלשון המעטה) ועל טרנספר (מרצון או שלא).

רוצה לומר, התהייה של וינטר לכשעצמה במקומה, אבל גם אחרי שהוכח שהוא יודע לשאול את השאלות הנכונות, הוא נמנע (אולי בכוונה) מלספק תשובות.

בתווך, בין ממשלת הרהב של נתניהו וכ"ץ לבין מה שעופר וינטר אינו מספר לנו, נמצאים אזרחי ישראל, מתבוננים בנעשה, עולזים לרגע על חיסולו של מי שכונה "מח"ט רפיח" ואחר חוזרים לעסוק בשלהם.

אזרחי ישראל מיואשים מהעובדה שמרבית הישגי צה"ל שנקנו בדם חיילינו, מבוזבזים. הם נפרטים מדי יום לפרוטות, לכסף פוליטי קטן, בהיעדר פתרון שישים קץ לסאגה המטופשת שבמסגרתה חמאס מתחזק בשטח (כך על פי אזהרות מערכת הביטחון עצמה!), בעוד אנו מתרברבים בחיסולים שאין להם שום השפעה על המציאות הביטחונית שלנו.