בריטניה, צרפת וקנדה הודיעו השבוע כי יקדמו איסור על סחר במוצרי ההתנחלויות, במהלך שנועד לדבריהן להגן על פתרון שתי המדינות. הן צודקות בהנחת היסוד. ישראל ויהודה ושומרון אינם אותו מרחב משפטי. ישראל עצמה משמרת את ההבחנה הזאת: היא מעולם לא סיפחה את יהודה ושומרון, והדין הישראלי אינו חל שם כפי שהוא חל בתוך ישראל הריבונית. חוקים מסוימים מוחלים אישית על ישראלים המתגוררים שם, על האנשים ולא על השטח.
בימים אלה מציינים 33 שנים לחתימת הסכם אוסלו הראשון. הוא הותקף, נשחק, הופר והוכרז כמת אין ספור פעמים, אך ישראל מעולם לא ביטלה אותו. אוסלו ב' חילק את הגדה לשטחי A, B, ו-C בדרגות שונות של סמכות פלסטינית וישראלית, והמבנה הזה עדיין מארגן את הביטחון, המינהל, המיסוי והיחסים עם הרשות הפלסטינית. שום ממשלה בישראל, גם הימניות שבהן, לא החליפה את סדר הביניים של אוסלו.
אוסלו העביר לרשות הפלסטינית את ניהול חיי היום יום של מיליוני פלסטינים, בלי לספח אותם לישראל ובלי לוותר על צורכי הביטחון שלה. הוא לא הביא את הסדר הקבע שלשמו נועד, אבל שימר עובדה יסודית: ישראל והפלסטינים אינם מערכת מדינית אחת.
גם הפוליטיקה משמרת את ההיפרדות: יאיר לפיד שומר על אופק של שתי מדינות, נפתלי בנט מציע אוטונומיה פלסטינית, יאיר גולן תומך בהיפרדות ובמדינה פלסטינית מפורזת בעתיד, גדי איזנקוט משמר אפשרות לרצף טריטוריאלי פלסטיני, בנימין נתניהו תומך בממשל עצמי פלסטיני תחת אחריות ביטחונית ישראלית עליונה, ואביגדור ליברמן תומך בהפרדה טריטוריאלית.
"לא למדינה פלסטינית" הוא וטו, לא דוקטרינה. הוא שולל תוצאה אחת בלי להגדיר את התוצאה הישראלית. סיפוח עם אזרחות מלאה משנה את המאזן הדמוגרפי של המדינה היהודית; סיפוח בלי שוויון פוליטי משנה את הדמוקרטיה שלה; שלטון קבע בלי סיפוח מנציח חיכוך בין צבא ישראלי לאוכלוסייה פלסטינית והופך את הטרור לכוח שמעצב את עתידה של ישראל. אם כל פיגוע דוחה היפרדות וכל טבח הופך לנימוק לשליטה ללא קץ, הטרור זוכה לא רק להרוג ישראלים אלא גם לקבוע את גבולות מדינתם.
הימנעות מהכרעה אינה ניטרליות. היא בוחרת בשלטון הקבע ומעניקה לאויב את הכוח לעצב את התוצאה.
הביטחון הוא התנאי; שלילת האיום, לא הבעלות על כל השטח, היא המטרה: חמאס מפורק מנשקו, פלסטין מפורזת ומנגנוני אכיפה שיחזיקו גם תחת הפרה, קריסה מוסדית או ממשלה עוינת. בתנאים האלה, חלוקת הארץ אינה טובה שאנו עושים לאירופה או לפלסטינים, אלא הדרך לשמור על ישראל יהודית, דמוקרטית, בטוחה וריבונית בלי שלטון קבע על עם אחר.
הצהרות בחירות אינן מדיניות. סיפוח הובטח לפני בחירות אפריל 2019, שוב לפני בחירות ספטמבר 2019 ושוב ב-2020. הוא לא קרה, והוא לא יקרה. E1, השטח המתוכנן לבנייה בין ירושלים למעלה אדומים, לא ייבנה. התכנית קודמה ב-2012, הוחייתה ימים לפני בחירות מרץ 2020 והוצגה שוב ושוב כעניין מוגמר. ההכרזות באו, הבנייה לא.
ההבחנה בין ישראל להתנחלויות נכונה. הפיכת ההבחנה לחרם על תושביהן אינה. מגורים מעבר לקו הירוק אינם עבירה.
הישראלים החיים מעבר לקו הירוק מתגוררים ביישובים שממשלות ישראל הקימו, אישרו, סבסדו וחיברו לתשתיות. האחריות למדיניות היא של המדינה; אשמה נשארת אישית. ילד שנולד באריאל אינו יורש אשמה על מדיניות שלא קבע.
הזמן יוצר זכויות לבני אדם, לא ריבונות למדינות. עשרות שנות חיים מעבר לקו הירוק אינן מספחות את השטח לישראל, אך הן יוצרות זכויות שאי אפשר למחוק בחרם. כלכלית, החרם כמעט חסר מנוף. היצוא מההתנחלויות הוא שבריר מהיצוא הישראלי.
רוב ההתיישבות בגדה מתפקד בפועל כפרבר שינה מעבר לקו הירוק: מרבית הישראלים המועסקים תושבי יהודה ושומרון עובדים מחוץ לאזור. גם הסדר קבע אינו מחייב את עקירת רובם. מתווה קלינטון ביקש להשאיר בישראל גושים שבהם חיו כ-80% מהמתנחלים, ויוזמת ז'נבה הגיעה לכשלושה רבעים באמצעות חילופי שטחים.
פחות משבעה שבועות לפני הבחירות בישראל, בריטניה, צרפת וקנדה העניקו מתנה דווקא למי שמבקשים למחוק את ההבחנה בין ישראל ליהודה ושומרון. אותם פוליטיקאים אומרים לישראלים כבר שנים שהעולם אינו מתנגד למדיניות מסוימת אלא לישראל עצמה; שוויתור טריטוריאלי אינו מביא לגיטימציה אלא את הדרישה הבאה; שכל נסיגה רק מזיזה את הקו שממנו יתחיל הלחץ הבא. מהלך שנועד להציל את פתרון שתי המדינות מקשיח את הציבור הישראלי, מתגמל את תומכי הסיפוח, מחליש את תומכי החלוקה והופך אינטרס ישראלי לתכתיב זר.
להיות פרו ישראלי אינו לתמוך אוטומטית בכל ממשלה ובכל מדיניות שלה. לפעמים התנגדות למדיניות ישראלית היא דווקא עמדה פרו ישראלית. להיות לצד ישראל פירושו להבחין בקפדנות בין ישראל הריבונית לבין שטח שלא סיפחה; לעמוד לצדה בגבולות בטוחים ומוכרים; לבנות יכולת פלסטינית למדינה; ולהפוך את ההיפרדות לבטוחה יותר לישראל, לא ליקרה יותר פוליטית.
הכותב הוא מייסד ומנהל Line of State, פירמה אסטרטגית בינלאומית הפועלת עם ממשלות, מוסדות ומקבלי החלטות בסוגיות אסטרטגיה, ביטחון וסיכון ובהכרעות בזירות מורכבות