פעיל המחאה הפרו-פלסטינית, שנעצר בידי רשויות ההגירה והוחזק במתקן מעצר בלואיזיאנה במשך 104 ימים, הגיש תביעה היום (שלישי) נגד אוניברסיטת קולומביה ונגד דיקנית בית הספר היוקרתי ליחסים בינלאומיים הישראלית קרן ירחי־מילו. הוא טוען לאפליה שיטתית של סטודנטים פלסטינים, להתעלמות מהטרדות וליחס מועדף להגנה על סטודנטים אחרים. חליל דורש פיצויים, חזרה לקמפוס והחזרת "קבוצת העבודה של פלסטין" לפעילות. ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני, מהמבקרים הבולטים של ישראל בארה"ב, הפך במהלך הפרשה לאחד מתומכיו הפוליטיים הבולטים.
חליל ופעילים נוספים המזוהים עם"קבוצת העבודה של פלסטין בבית הספר ליחסים בינלאומיים של קולומביה, "SIPA", הגישו תביעה פדרלית שבה הם מאשימים את האוניברסיטה ב"אדישות מכוונת" ובשנים של אפליה נגד סטודנטים פלסטינים ופרו-פלסטינים. בין הנתבעים נמצאת גם דיקנית SIPA, הפרופ' קרן ירחי־מילו הישראלית.
בתביעה נטען כי קולומביה לא הגנה על חברי הקבוצה מפני הטרדות, איומים ו"דוקסינג", פרסום פרטים ותמונות שלהם במטרה לבייש או לפגוע בהם, וכי במקביל הטילה מגבלות על אירועים ופעילות פרו-פלסטינית. התובעים מבקשים בין היתר פיצויים כספיים, השבת הגישה של חליל לקמפוס והחזרת קבוצת העבודה של פלסטין לפעילות לאחר שהושעתה.
אולם עבור הקהל הישראלי, אחד החלקים הבולטים ביותר בסיפור הוא האופן שבו חליל עצמו ממקד חלק מהאש בירחי־מילו.
בהצהרה פומבית מצולמת מול קהל שמסר עם הגשת התביעה אמר חליל כי כבר בניסיון הראשון שלו לארגן אירוע בנושא הפלסטיני, שבו ביקש להזמין את Human Rights Watch לדבר על "אפרטהייד בפלסטין", לדבריו, הוא נתקל ב"מכשולים" מצד ירחי־מילו. הוא טען כי בתוך האוניברסיטה קיימת "קנאות אנטי-פלסטינית ממוסדת", ובהתייחסו לדיקנית אמר: "העדיפות שלה מעולם לא הייתה הסטודנטים שלה. העדיפות שלה תמיד הייתה ישראל."
חליל טען כי המצב החריף אחרי מתקפת 7 באוקטובר. לדבריו, קולומביה הציגה "נרטיב שקרי" בנוגע לאופי המחאות, השעתה ארגוני סטודנטים פרו-פלסטיניים, השתמשה באמצעי מעקב ואף שכרה חוקרים פרטיים שבדקו את השתתפותם של סטודנטים באירועים.
בהמשך האשים את האוניברסיטה בכך שהעניקה למעשה עדיפות להגנתם של חלק מהסטודנטים על פני אחרים. "היא העדיפה את ההגנה והרווחה של קבוצה מסוימת של סטודנטים, תוך התעלמות מהחששות ומהתחינות שלנו", אמר. חליל אף סיפר כי האוניברסיטה ניסתה למנוע ממנו ומסטודנטים נוספים לקרוא את שמותיהם של ילדים פלסטינים שנהרגו, שאותם תיאר כ"שהידים שלנו".
לקראת סיום דבריו דרש מנשיאת קולומביה לפטר את ירחי־מילו ול"שנות את התיעוד" של מה שכינה "תנועת השחרור הפלסטינית בקמפוס", תנועה שאותה תיאר ככזו הפועלת "לשחרור, לשוויון, לצדק ולכבוד לכולם".
עם זאת, התמונה סביב יחסיו של חליל עם ירחי־מילו מורכבת יותר. במסמך שהוגש לבית משפט במסגרת הליכים קודמים בעניינו, סטודנט יהודי שהכיר את חליל העיד כי בפגישה שהתקיימה לאחר 7 באוקטובר פתח חליל דווקא בשאלה לשלומה של ירחי־מילו ולשלום בני משפחתה והקהילה שלה בישראל, וגינה את מתקפת חמאס ואת הרג האזרחים. אותו סטודנט העיד גם כי שמע את חליל מגנה את חמאס ואת "כל צורות הקיצוניות האלימה" כאשר נשאל על כך בקמפוס. חשוב להדגיש, מדובר בעדות שהוגשה לבית המשפט מטעם תומכיו של חליל, ולא בקביעה שיפוטית ולא ברור עד כמה היא אמינה.
קולומביה סירבה להגיב באופן פרטני לטענות בתביעה החדשה, אך מסרה כי יצירת סביבה שבה כל חברי קהילת האוניברסיטה מרגישים רצויים ובטוחים היא עיקרון יסוד, וכי היא מחויבת להגנה מפני אפליה והטרדה ולטיפול בתלונות כאשר הן עולות.
גם ירחי־מילו עצמה פרסמה בעבר עמדה שונה מאוד מהאופן שבו מתאר אותה חליל. לאחר מעצרו ב-2025 היא כתבה לקהילת SIPA כי היא מודעת לדאגה בעניינו, הצהירה כי היא "מגנה באופן חד-משמעי כל מעצר בלתי חוקי בידי ממשלת ארצות הברית", הזהירה מפני פגיעה בחופש הביטוי והצטרפה לקריאה להבטיח לו את זכויות ההליך ההוגן.
104 ימים במעצר
חליל היה סטודנט לתואר שני ב-SIPA ואחד מנציגי הפעילים שניהלו משא ומתן עם הנהלת קולומביה במהלך מחאות 2024. הוא בעל מעמד של תושב קבע בארצות הברית. ב-8 במרץ 2025 עצרו אותו סוכני הגירה בבניין המגורים שבבעלות קולומביה שבו התגורר. ממשל טראמפ ביקש לגרשו באמצעות סעיף בחוק ההגירה המאפשר לשר החוץ לקבוע כי נוכחותו של אדם בארצות הברית עלולה לגרום להשלכות חמורות על מדיניות החוץ האמריקנית. חליל לא הואשם בעבירה פלילית הקשורה למחאות.
הוא הוחזק במשך 104 ימים במתקן הגירה בלואיזיאנה והחמיץ במהלך מעצרו את לידת בנו הראשון. לבסוף שוחרר ביוני 2025, אך המאבק המשפטי סביב הניסיון לגרשו נמשך.
חליל טוען כעת כי קולומביה עצמה סייעה ליצור את התנאים שהפכו אותו למטרה. לדבריו, הוא אינו תובע את האוניברסיטה "על מה ש-ICE (משטרת ההגירה) עשה", אלא משום שלטענתו היא "יצרה את התנאים שאפשרו ל-ICE לעשות את מה שעשה".
הקשר לממדאני
לפרשה יש גם חיבור ישיר לראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני, אחד הפוליטיקאים האמריקנים המזוהים ביותר עם ביקורת חריפה על ישראל.
ממדאני אינו עורך דינו של חליל ולא ייצג אותו משפטית, אך הפך לאחד מסנגוריו הפוליטיים הבולטים. בפברואר השנה סיפר ממדאני כי העלה את עניינו של חליל ישירות בפני הנשיא טראמפ וביקש שהממשל יבטל את הליכי ההגירה נגדו ונגד כמה פעילים נוספים הקשורים למחאות בקולומביה. הדברים מופיעים בתמלול הרשמי של עיריית ניו יורק.
חודש לאחר מכן אירח ממדאני את חליל, רעייתו ובנם לארוחת איפטאר במעון ראש העיר גרייסי מנשן. ממדאני אמר אז כי מבחינתו חליל נענש בשל מימוש זכויותיו על פי התיקון הראשון לחוקה, והצהיר: "מחמוד חליל הוא ניו יורקר". את אחד הוויכוחים הנפיצים ביותר שנולדו בארצות הברית אחרי 7 באוקטובר: היכן עובר הגבול בין ביקורת על ישראל ופעילות למען הפלסטינים לבין אנטישמיות ואווירה עוינת כלפי יהודים, ובמקביל, האם המאבק באנטישמיות הפך בעצמו, כפי שטוענים חליל ותומכיו, לכלי להשתקת פעילות פוליטית פרו-פלסטינית.
כעת חליל מבקש מבית המשפט לקבוע שקולומביה חצתה את הגבול הזה, דווקא נגדו.