קטע אודיו מוזר שחזר לאחרונה לרשתות גורם לאנשים להיות משוכנעים שהם שומעים בו מילים שונות לחלוטין. חלק בטוחים שהקול חוזר שוב ושוב על "no way, no way, no way". אחרים נשבעים שזה בכלל "well, well, well". ויש מי ששומעים "nowhere", "well done", ביטויים אחרים - או שום מילה ברורה בכלל.
הקטע הופץ מחדש על ידי הפודקאסט הניו זילנדי The Morning Shift, שם ביקש המגיש מארק פירד משותפיו להקשיב ולומר מה הם שומעים. אחד שמע "nowhere", בעוד משתתף אחר היה משוכנע שהוא שומע אישה בוכה.
ברשת הפערים רק גדלו. אחד המגיבים שמע "no way", אחר "well done", ומישהו אחר דיווח משום מה על "brown bread". היו גם כאלה ששמעו רק צפצופים ותהו איך ייתכן שכל השאר מצליחים למצוא בתוך הצליל מילים.
מה אתם שומעים?
זה לא סתם רעש שהמוח ממציא ממנו מילים
לתופעה יש שם: Phantom Words - אשליית שמע המזוהה עם פרופ' דיאנה דויטש, פסיכולוגית וחוקרת מוזיקה מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שחקרה במשך שנים את הדרך שבה המוח מפרש צלילים ודיבור.
בניגוד לרושם שאפשר לקבל מהסרטון הוויראלי, ההקלטה אינה מורכבת מרעש אקראי. האשליה נוצרת באמצעות שתי הקלטות של מילים או הברות המושמעות בשני ערוצי סטריאו, כשהן מוזזות מעט זו ביחס לזו.
כך מתקבלים רצפים שחופפים ומתנגשים זה בזה. המוח, שמנסה בכל כוחו למצוא בהם דיבור מוכר, מתחיל להרכיב מתוכם מילים וביטויים.
לכן שני אנשים יכולים להקשיב לאותה הקלטה ולשמוע דברים שונים לגמרי - ושניהם יהיו בטוחים שהם שמעו בבירור את הדבר הנכון.
המוח שלנו עושה את זה כל הזמן גם מחוץ לניסוי. הוא אינו מקליט את המציאות כמו מיקרופון, אלא מפרש אותה תוך שימוש בציפיות, בניסיון קודם ובהקשר. במקרה הזה, פשוט קל במיוחד לתפוס אותו על חם.
עוד בנושא
"איך זה הגיוני?!": אנשים שומעים 7 מילים שונות בקטע קול קצר אחד - ואתם?
אז למה דווקא "no way" אצל אחד ו-"well done" אצל אחר?
לפי דויטש, הצלילים החופפים יוצרים מעין "פלטה" שממנה המוח יכול להרכיב צירופים שונים.
בניסויים שלה אנשים דיווחו לעיתים על ביטויים שנראו קשורים למה שהעסיק אותם. סטודנטים בתקופת בחינות, למשל, נטו לשמוע מילים הקשורות ללחץ, לעייפות או למחסור בזמן. אחרים דיווחו על מילים הקשורות לאוכל, דימוי גוף או מערכות יחסים.
גם השפה שבה אנחנו רגילים לחשוב יכולה להשפיע. דוברי שפות שאינן אנגלית דיווחו לפעמים שהם שומעים בתוך אותה הקלטה מילים בשפת האם שלהם, ואנשים אחרים היו משוכנעים שהקול מדבר במבטא מסוים.
דויטש אף הציעה שהמילים שאנשים שומעים עשויות לעיתים לשקף דברים שמעסיקים אותם, קצת כמו מבחן רורשאך שמיעתי.
זה לא הופך את ההקלטה למכונה שקוראת את התת-מודע, כמובן. היא כן מדגימה עד כמה המוח אינו מחכה בסבלנות שהצליל יספק לו תשובה חד-משמעית - ואם אין אחת כזאת, הוא בהחלט מוכן לעזור.
האשליה הוויראלית הזאת בכלל לא חדשה
The Morning Shift אמנם החזיר את הקטע למחזור ברשת, אבל התופעה עצמה ותיקה בהרבה.
הדגמות של Phantom Words מסתובבות כבר שנים, וגם "no way" ו-"nowhere" מופיעות שוב ושוב בין הדברים שאנשים מדווחים שהם שומעים. כלומר, לא מדובר במקרה שבו מילה מסוימת הפכה לוויראלית ואז כולם התחילו לשמוע אותה - אנשים זיהו חלק מהביטויים האלה הרבה לפני הגל הנוכחי.
לתופעה יש גם קשר מסקרן לעולם העל-טבעי. במשך שנים מנסים חובבי רוחות לאתר "קולות" בתוך רעשי רדיו והקלטות, לעיתים באמצעות מכשירים המכונים spirit box. הם מאזינים לרעש ומחפשים בתוכו מילים, שמות או מסרים שנאמרו כביכול על ידי מתים.
אלא שאם המוח מסוגל לייצר "no way", "well done" או משפט אחר מתוך רצף עמום של הברות חופפות, קל להבין מדוע הוא יכול למצוא גם "קול" בתוך רעש רדיו.
אשליית Phantom Words לא מוכיחה שכל הקלטה על-טבעית היא טעות תפיסתית. היא כן מספקת תזכורת יעילה מאוד לכך שכאשר אנחנו מנסים לשמוע משמעות בתוך כאוס - לפעמים המוח מספק אותה עוד לפני שהצליל הספיק לעשות זאת.