איראן סיפקה לרוסיה את הבסיס לכטב"מי השאהד, אך מוסקבה הפכה אותם לנשק סילוני, מהיר וכבד יותר. לפי הפייננשל טיימס, טהרן ביקשה לקבל את הדור החדש לשימוש במלחמה נגד ישראל וארה"ב
איראן ביקשה השנה מרוסיה כטב"מים מתקדמים ממשפחת גרן, כדי להשתמש בהם במלחמה נגד ישראל וארצות הברית, כך דיווח היום (ראשון) הפייננשל טיימס מפי גורמי ביטחון מערביים ואדם המקורב לקרמלין.
הבקשה ממחישה את המהפך שחל בשיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות. איראן הייתה זו שסיפקה לרוסיה את התכנון שעליו התבססו כטב"מי השאהד, אולם מוסקבה ניצלה את הניסיון המבצעי שצברה באוקראינה כדי להפוך אותם למהירים, כבדים ומדויקים יותר. כעת טהרן מבקשת לקבל לידיה את הדור הרוסי המתקדם, לצורך הלחימה בישראל ובכוחות האמריקניים.
הדיווח עוסק בדגמי גרן־4 וגרן־5 החדשים, כטב"מים סילוניים שרוסיה מפעילה בשבועות האחרונים בהיקף נרחב. הכלים מסוגלים לחמוק ממערכות הגנה אווירית בשיעור גבוה משמעותית מהדגמים הישנים, ומטשטשים את הגבול שבין כטב"ם מתאבד לטיל שיוט.
משפחת גרן מבוססת על כטב"מי השאהד האיראניים, שאותם החלה רוסיה לייצר בעצמה בשנת 2023. מאז הרחיבה מוסקבה את מערך הייצור ופיתחה גרסאות חדשות בהתאם ללקחים משדה הקרב.
הדור הראשון, גרן־1, מסוגל לשאת ראש קרב במשקל של עד 20 ק"ג ולטוס במהירות מרבית של 185 קמ"ש. לעומתו, גרן־5 הסילוני, שהופעל לפי הדיווחים לראשונה בינואר, מסוגל להגיע למהירות של עד 600 קמ"ש, לשאת ראש קרב במשקל 90 ק"ג ולפעול לטווח של כ־1,000 ק"מ.
גרן־4 שומר על צורתו הכללית של השאהד האיראני, אך כולל גוף אווירודינמי ומחוזק יותר, המאפשר לו לטוס ולתמרן במהירות גבוהה. גרן־5 כבר בנוי בתצורה חדשה הדומה יותר לטיל שיוט.
השדרוג אינו מסתכם במהירות, בטווח ובמשקל חומר הנפץ. בעוד הדגמים הישנים נשענו על מערכות הנחיה בסיסיות יחסית, הגרסאות החדשות מצוידות במצלמות תרמיות, במערכות רכישת מטרות המבוססות על בינה מלאכותית, באנטנות רוסיות העמידות בפני שיבושים ובמודמים סיניים המאפשרים תקשורת ברשת.
סרהי בסקרסטנוב, יועץ לשר ההגנה האוקראיני, הסביר כי מפעיל רוסי יכול להטיס את הכטב"ם בגובה של שניים עד חמישה קילומטרים, לאתר את המטרה ולנעול עליה באמצעות המצלמה. לאחר מכן, הכטב"ם מבצע את התקיפה באופן אוטומטי. לדבריו, כמעט כל הכטב"מים הסילוניים שרוסיה מפעילה כיום מצוידים במצלמות כאלה.
יעילותם המבצעית של הכלים החדשים היא ככל הנראה שעוררה את התעניינותה של איראן. לפי חיל האוויר האוקראיני, שיעור היירוט של הכטב"מים הסילוניים עומד על כ־60% בלבד, לעומת 90% עד 95% נגד הגרסאות הישנות. המהירות הגבוהה מקצרת את זמן ההתרעה ומקשה על מערכות הגנה ועל כטב"מי יירוט להגיע אל המטרה.
ייצור מרוכז ובהיקף גדול אפשר לקרמלין להטמיע במהירות לקחים מבצעיים ולשגר לשדה הקרב דגמים משופרים ללא תקופות ניסוי ממושכות. למרות יכולותיהם, הכטב"מים החדשים עדיין זולים משמעותית מטילי שיוט מתקדמים, ולכן ניתן להשתמש בהם במספרים גדולים ובשילוב עם טילים מסוגים שונים כדי להעמיס על מערכות ההגנה.
אנליסטים מכנים את התהליך "הפיכת הכטב"ם לטיל שיוט": שילוב של מהירות סילונית, טווח גדול, ראש קרב כבד והנחיה מתקדמת, במחיר נמוך יחסית לטיל שיוט רגיל. בעתיד עשויות הגרסאות החדשות לכלול גם יכולות חמקנות, שיקשו עוד יותר על גילוין ועל יירוטן.
אם רוסיה תיענה לבקשתה של איראן ותספק לה את הדגמים החדשים, הם עלולים לחזק את יכולתה של טהרן לבצע תקיפות מהירות ומדויקות יותר נגד מטרות בישראל ונגד בסיסים, ספינות וכוחות אמריקניים ברחבי המזרח התיכון. השילוב שלהם במטחי טילים וכטב"מים עשוי גם להגביר את העומס על מערכי ההגנה ולייקר באופן משמעותי את ההתמודדות עם כל תקיפה.
כך, בתוך שנים ספורות, התהפכו היוצרות: הנשק שפיתחה איראן וסיפקה לרוסיה חזר משדה הקרב באוקראינה כשהוא מהיר, קטלני ומתוחכם יותר, וכעת טהרן מעוניינת להפנות את הגרסה המשודרגת שלו נגד ישראל וארצות הברית.