מה באמת קורה בימים אלו מאחורי הקלעים בטהרן? עד כמה קרובה נפילת משטר האייתוללות, מה עובר בראשו של מוג'תבא חמינאי, ומדוע מערכת הביטחון בירושלים נמצאת בדריכות שיא?
במהלך חודשי ינואר ופברואר עקבו סוכנויות המודיעין בדאגה עמוקה אחר מסע הנקמה האכזרי שניהל המשטר נגד משתתפי המחאות ברחבי המדינה. הדיווחים שהצטברו בוושינגטון ובבירת ישראל תיעדו מעצרים, עינויים קשים ותופעה רחבה של אזרחים שנעלמו כאילו לא היו מעולם.
מלכתחילה לא הייתה תוכנית ישראלית-אמריקאית לצאת למבצע נוסף לאחר מבצע "עם כלביא", אך כשהדיווחים הצביעו על הרג המוני וללא אבחנה - של גברים, נשים, ילדים וקשישים - הציגה מערכת הביטחון בפורומים הסגורים עמדה נחרצת: "הרגע למבצע נוסף יגיע, זה בלתי נמנע".
המניע לא היה רק האיום המתפתח מפרויקט הגרעין והחלטתו של המנהיג העליון עלי חמינאי לייצר אלפי טילים בליסטיים, אלא גם חובה מוסרית שלא לעמוד מנגד מול טבח המוני. לצד זאת, זוהתה הזדמנות אסטרטגית לקדם תהליך שבסופו יוקרס המשטר.
הפגישה בבית הלבן ושלושת עמודי התווך
ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את עצת הממשל האמריקאי והמריא לפגישה מכרעת בבית הלבן עם הנשיא דונלד טראמפ, מלווה בצמרת הביטחונית. המטרה: הידוק שיתוף הפעולה ואישור תוכנית אסטרטגית משותפת.
בחדר הסגור לא ניתנה הבטחה מפורשת להפלת המשטר. אחד הגורמים הבהיר: "אנחנו הולכים ליצור את התנאים לשינוי משטר". לשם כך הציגה המשלחת הישראלית שלושה עמודי תווך: הנהגה חלופית, קמפיינים ממוקדים של השפעה ופעולה קרקעית - מתוך הבנה ברורה שלא ניתן להפיל משטר באמצעות תקיפות אוויריות בלבד.
בחלוף שישה חודשים ממבצע "שאגת הארי", מעריכים גורמי ביטחון כי המשטר האיראני - חרף התוקפנות שהוא מפגין כלפי שכנותיו - נמצא בעיצומו של מסלול התפוררות. התהליך עשוי לקחת בין חודשים לשנים, אך סנקציות כלכליות חריפות ושיתוף פעולה בינלאומי עשויים להאיץ אותו משמעותית.
נכון לעכשיו, המשטר מתקשה להכיל את התסיסה ברחובות, בשווקים ואת האבטלה הגואה. יצוא הנפט מוקפא כמעט לחלוטין, והמצב הכלכלי מחמיר מיום ליום.
"משחק השעונים": פחד בטהרן, לחץ בוושינגטון
במישור הצבאי, ההישגים המודיעיניים והמבצעיים נשמרו. לפי מקורות ביטחוניים, האיראנים לא חזרו להעשיר אורניום ולא העבירו צנטריפוגות, כשמרבית התשתית נותרה קבורה מעמקים. "הם ביצעו דילולים ופעולות שונות, אך לא העבירו דבר. התעשייה הביטחונית שלהם נהרסה", ציין גורם ביטחוני בכיר, והוסיף כי מתקן "הר המכוש" נותר ללא שינוי, בהיעדר חימוש אווירי שמסוגל לפרק אותו.
כעת, המערכת מנוהלת תחת "משחק שעונים":
השעון האמריקאי: נמדד במחירי הדלק ובסבלנותו של הנשיא טראמפ.
השעון האיראני: מחריף מדי יום. נשיא איראן, פזשכיאן, כבר המליץ פומבית להגיע להסכם מדיני "כל עוד עומדים על הרגליים", מתוך מתח גובר בצמרת הממשל.
בשלב זה, באיראן מסרבים לשמוע על פצרות ומאמינים שישרדו את הלחץ הכלכלי. אולם, בעצם האמירות האמריקאיות על סנקציות רחבות נכנסה טהרן ללחץ חסר תקדים. וושינגטון מכוונת את הלחץ בעיקר אל איחוד האמירויות וסין - צינור החמצן המרכזי של איראן באמצעות רכישת נפט בשוק השחור - כדי שיחדלו מסיוע בעקיפת הסנקציות.
המסר הישראלי: "לא תהיה דרך חזרה"
במערכת הביטחון בישראל שוררת עצבנות מסוימת מחשש להפתעה איראנית. ההערכה היא שטהרן עשויה לנסות להיחלץ מהמחנק הכלכלי באמצעות תקיפת ישראל, כדי לכפות מו"מ נקודתי והבנות.
המסר הישראלי שהועבר חד וברור: אם איראן תתקוף לא תהיה דרך חזרה. התגובה הישראלית, כך נרמז, תכוון ישירות לתשתיות לאומיות קריטיות שמשטר קורס לא יוכל לשקם. מנגד, האיראנים חוששים מהפתעה שלישית נוספת, ומתיחות השיא ממשיכה להטריד בכירים באיראן.