רחל רבין-יעקב, מראשי דור המייסדים של ההתיישבות בגליל, אשת חינוך מוערכת, הלכה היום (שישי) לעולמה בגיל 101, הלוויתה תתקיים בשני הקרוב. רחל נולדה בתל אביב ב-1925, בתם של רוזה ונחמיה רבין, ואחותו הקטנה של יצחק רבין, שהיה מבוגר ממנה בשלוש שנים.
הוריה היו מדמויות המופת של תנועת העבודה: אביה, נחמיה, עלה לארץ והיה פעיל ציבור, ואמה, רוזה רבין לבית כהן, הידועה כ"רוזה האדומה", הייתה מנהיגת פועלים בולטת, מאנשי ההגנה וחברת מועצת עיריית תל אביב.
רחל גדלה בבית ששילב שליחות ציבורית עמוקה לצד פשטות וצניעות. בילדותה ספגה את ערכי הנתינה, האחריות הציבורית והציונות המעשית, שעיצבו את מסלול חייה. הקשר בינה לבין אחיה יצחק היה עמוק וקרוב כבר מימי ילדותם בתל אביב, ונמשך לאורך כל חייהם.
בשנת 1943, כשהייתה בת 17 בלבד ופעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד", הייתה רחל בין חברי קבוצת ההכשרה שעלתה ליישב את הר הטרשים הקרח שעל הגבול עם לבנון, והייתה ממקימי קיבוץ מנרה. בהמשך הייתה ממייסדי בית הספר האזורי "עמק החולה", שאותו גם ניהלה, והייתה מאנשי החינוך הבולטים בגליל העליון.
לצד עבודתה כמנהלת בית הספר ועשייתה החינוכית הרחבה, התמודדה רחל עם המציאות הקהילתית והביטחונית המורכבת של יישוב ספר. בראשית 1989 תיארה בגילוי לב את המאבק היומיומי על עתיד היישוב: "אנחנו, הוותיקים, מזדקנים, ואם לא יתווספו אלינו חברים צעירים, נהיה בצרות", אמרה אז. "החלטנו לא להתראיין יותר מיד אחרי אירועים ביטחוניים, כי הפרסום עושה לנו צרות ומרתיע עולים חדשים. הם שומעים בחדשות מה היה, ואפילו לא רוצים לבקר כאן".
רחל לא חסכה מילים מכאיבות גם על עזיבת הצעירים: "הבנים שלנו באים הביתה לשנת חובה אחרי הצבא, ואז יוצאים לשנתיים בחוץ להרוויח כסף, לטייל בעולם, לחפש את עצמם. רובם לא מוצאים את הדרך חזרה. במשך כל שנות קיומנו אנחנו משקיעים המון אנרגיה בניסיון למשוך אלינו אנשים חדשים, והמאבק הזה לא מסתיים לעולם".
בערוב ימיו הגיע להתגורר במנרה גם אביה, נחמיה רבין. לאחר מותו ביקשו חבריו להנציח את זכרו ותרמו כספים להקמת בריכת שחייה בקיבוץ. לימים עמדה הבריכה בלב סערה ציבורית, כשראש הממשלה מנחם בגין כינה אותה "בריכת השחייה של הקיבוצניקים המיליונרים".
לאחר רצח אחיה, יצחק רבין, ב-1995, נרתמה רחל לשימור מורשתו ולקידום ערכי הסובלנות והשיח הדמוקרטי במסגרת מרכז רבין, כשהיא מרצה בפני דורות של תלמידים וחיילים.
בשנים האחרונות זכתה רחל לראות את מנרה פורחת מחדש, מקימה הרחבה וקולטת תושבים ומשפחות חדשות - מימוש של אותו חזון צמיחה דמוגרפית שעליו נאבקה במשך עשרות שנים. אולם המציאות שוב טפחה על פניה: מנרה הפכה ליישוב שספג את הפגיעות הקשות ביותר במלחמה האחרונה בצפון, עם נזק כבד לבתים ולתשתיות מהפגזות ומירי נ"ט.
בעקבות ההרס והפינוי נאלצה רחל לעזוב את ביתה שעל ההר, ועברה לדיור מוגן בקבוצת כנרת. היא לא זכתה לשוב לקיבוץ שהקימה במו ידיה, ולראות אותו מתחיל לצמוח מחדש מתוך ההריסות.
נשיא המדינה יצחק הרצוג, ספד לה בכאב: "הצטערתי לשמוע על פטירתה בשיבה טובה של רחל רבין יעקב היקרה, מי שמסע חייה הארוך והמרשים היה מופת של עשייה חינוכית וציבורית. כמי שזכה להכירה ואף שוחח עמה לרגל יום הולדתה ה-101, אני יודע כמה כאבה את הירצחו של אחיה יצחק, מושא אהבתה והערצתה, ולצד זאת בחרה להמשיך ולדבוק בעשייה למען הכלל, אשר זיכתה אותה, ובצדק רב, בפרסים ובאותות הוקרה רבים. אני שולח את תנחומיי הכנים לבני משפחתה, אוהביה וקיבוצה ומייחל כי לא תדעו עוד צער".
גם קיבוץ מנרה הרכינו ראשם וספדו: "רחל הייתה ממקימי מנרה ובוניה. היא הייתה מעמודי התווך של הקיבוץ, דמות משמעותית בגיבוש סיפור המקום במשך השנים והייתה גורם נכבד ביותר בעיצוב מנרה וקהילתה. בשעה קשה זו קהילת מנרה כולה מחבקת את בני משפחתה ומשתתפת בצערם".