במטה גדי איזנקוט מבינים היטב את כללי המשחק הפוליטי: בסופו של דבר, רק שורה אחת נרשמת בדברי הימים - מי ייכנס למעון ברחוב בלפור ביום שאחרי הבחירות. בעוד המערכת הפוליטית כולה סוערת, בכוורת של הרמטכ"ל לשעבר כבר מגבשים תוכנית סדורה המבוססת על שני תרחישים מרכזיים.
דרך המלך מבחינת איזנקוט נשענת על זיהוי סדקים עמוקים בימין. איבוד השליטה של נתניהו בגוש, לצד הפיצול והחיבורים השבריריים - החל מתעלומת עופר וינטר ועד ההישענות על משה פייגלין הבלתי צפוי - מאלצים את הליכוד לחשב מסלול מחדש.
במטה איזנקוט בונים על תמונת ראי לטראומת סבבי העבר: אם ב-2022 היו אלה מרצ ובל"ד ששרפו קולות ופתחו לנתניהו את הדרך ל-61, הפעם התסריט עשוי להתהפך לטובת גוש השינוי.
במקביל איזנקוט משקיע מאמצים רבים בהעברת מנדטים מהגוש השני - חורש את הפריפריות, מנהל קמפיין ייעודי לקהל הציונות הדתית ולאחרונה החל לתפעל במרץ חשבון טיקטוק במטרה להגיע לקהל הצעיר.
התרחיש הריאלי: ממשלת מיעוט ו"קניבליזם" פנים-גושי
עם זאת, התרחיש המרכזי, שעל פי הערכות מסתמן כבעל ההסתברות הגבוהה ביותר, הוא תיקו. במצב שבו אף גוש אינו מגיע ל-61 מנדטים, איזנקוט מתכוון לפעול במהירות להקמת ממשלת מיעוט - ואפילו כזו שתכהן לזמן קצר.
בשיחות סגורות ובחוגי בית כבר מונח היסוד הציבורי למהלך. יורם כהן, מספר 2 ברשימה, חזר השבוע על המסר המרכזי: "שלטון בכל מחיר, ללא שאיבה לעוד סבב בחירות אינסופי".
הדרך של איזנקוט לבלפור בתרחיש הזה מחייבת מחיר פוליטי כבד, שאותו ישלמו שותפיו לגוש - נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. איזנקוט מכוון לפער חסר תקדים ולהגעה לרף 30 המנדטים, מתוך תפיסה כי הפיכתו למפלגה הגדולה בפער ניכר תשלול משאר מנהיגי הגוש את היכולת לדרוש את ראשות הממשלה, ותאלץ את הנשיא להטיל עליו את המנדט.
לגבי המפלגות הערביות, ביום שאחרי לא צפויות הסכמות פומביות. ההנחה המנחה היא שהן יעניקו רשת ביטחון מבחוץ לממשלת מיעוט כזו, כדי למנוע את המשך שלטון נתניהו.
הקרב על הקולות של בנט וליברמן
מעבר למספרים ולסקרים, במטה איזנקוט מנהלים גם קרב פסיכולוגי. סגנונו המאופק והשקול של הרמטכ"ל לשעבר מנוצל כדי לשדר יציבות מול הסערות מסביב. הוא ממעט לדבר ולהתראיין, ובינתיים השתיקה מוכיחה את עצמה טקטית.
כשישוב להתראיין, ככל שמועד הבחירות יתקרב, הדילמה הגדולה שתעמוד לפתחו לא תהיה רק מול הליכוד, אלא גם מול הציבור שלו: איך לייצר "קניבליזם מושכל" שישאב מנדטים מבנט ומליברמן, בלי לפרק לחלוטין את היחסים איתם לקראת היום שאחרי.
בסופו של דבר, המרוץ ל-28 באוקטובר מסתמן לא כקרב על ערכים, אלא כקרב על יעילות פוליטית קרת רוח. מי שיידע לנצל ראשון את טעויות היריב - ויפעל ללא סנטימנטים בתוך המחנה שלו - הוא זה שיחזיק במפתחות למעון בבלפור.