מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון, פרופ' ענת אנגל, חשפה היום (רביעי) לראשונה מעל בימת כנס משרד הבריאות את הסיפור האישי שלה כאם ללוחם שנפצע במלחמת חרבות ברזל. במסגרת הכנס הממלכתי לציון 30 שנה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, השתתפה אנגל בשיחה שעסקה בקשר שבין רופא, אדם ומטופל - הפעם מנקודת מבטה של מי שמנהלת מערכת בריאות, אך נאלצה לחוות אותה גם מהצד של משפחת המטופל.
הכנס, שנערך תחת הכותרת "איך נבטיח את שלושים השנים הבאות", עסק בעתידה של מערכת הבריאות בישראל. אנגל הובילה במסגרתו את השיחה "רופא, אדם, מטופל", שביקשה לבחון מה קורה לאדם כאשר הוא עובר ממי שמטפל באחרים למי שזקוק בעצמו לטיפול, מה הוא לוקח מהחוויה הזו בחזרה אל עולם הרפואה, ומהו תפקידם של בני המשפחה בתהליך השיקום.
לראשונה סיפרה אנגל בפומבי על בנה יואב אנגל, לוחם שריון גיבור ישראל, שנפצע אנושות בקרבות בשג'עייה במהלך מלחמת חרבות ברזל. יואב, שנמצא כיום בתהליך שיקום וכיום הוא סטודנט לרפואה, השתתף בעצמו בשיחה עם אמו ושיתף את הנוכחים במסע המורכב והמפרך שעבר מאז הפציעה. לצדו השתתף בשיחה גם ד"ר יואב ביחובסקי, רופא טיפול נמרץ שנפצע קשה במלחמה, טופל בבית החולים שבו הוא עובד ולאחר החלמתו חזר לעסוק ברפואה.
בדברי הפתיחה שלה, תיארה אנגל את השינוי הדרמטי שעברה מנקודת מבטה כמנהלת מערכת הבריאות: "הפכתי מאדם שמנהל מערכת מצוינת שמטפלת בפצועים, לאמא של פצוע. ופתאום ידעתי, במובן הכי עמוק של המילה, מה המשמעות של להפקיד את החיים של האדם שאתה הכי אוהב בידיים של מערכת הבריאות שלנו". "זה היה שיעור מאד עמוק עבורי", הוסיפה. "בטחתי במערכת שלנו וביכולותיה המצוינות".
אנגל התייחסה גם למשמעות הרחבה יותר של מערכת הבריאות ולמבחן שבו היא נדרשת לעמוד דווקא ברגעים הקשים ביותר בחייו של אדם. "מערכת בריאות היא הכתובת לבני אדם שמגיעים אליה ברגעים מאד פגיעים", אמרה. "ואולי המבחן האמיתי של מערכת בריאות הוא לא רק כמה מיטות או טכנולוגיות מתקדמות יש בה, אלא האם ברגע שבו אדם צריך אותה יותר מכל, היא מצליחה לתת לו גם טיפול מקצועי, וגם תקווה, ומחזירה לו שליטה בחייו".
יואב אנגל סיפר במהלך השיחה על הדרך הארוכה שעבר מאז שנפצע ועל תהליך השיקום המורכב והמפרך. לדבריו, דווקא החוויה כמטופל הובילה אותו לקבל החלטה משמעותית לגבי עתידו - לבחור בלימודי רפואה. הבחירה, לדבריו, נבעה מהרצון להעניק למטופלים אחרים את אותה נתינה שקיבל בעצמו מהצוותים הרפואיים שטיפלו בו, וכן לתת משמעות לחייו שניצלו בזכות מערכת הבריאות.