בערב 26 בפברואר 2019 קם חבר הפרלמנט הבריטי מצפון אירלנד, ג'ים שאנון, על רגליו בבית הנבחרים. הוא החל לספר לעמיתיו על פעיל חיזבאללה שנעצר בקפריסין כשהוא נושא דרכון בריטי מזויף, ועל שמונה טונות של דשן כימי שנועד להרכבת מטעני חבלה. מטרתו של שאנון הייתה לגייס תמיכה בהחלטת הממשלה להוציא את ארגון חיזבאללה כולו מחוץ לחוק, ולא רק את מה שכונה עד אז "הזרוע הצבאית" שלו. איש מהנוכחים באולם המליאה לא הזכיר באותו ערב שחיזבאללה פעל באותה שעה ממש גם בתוך לונדון עצמה.
איש גם לא יכול היה להזכיר זאת. שלוש וחצי שנים קודם לכן, ב-30 בספטמבר 2015, סוכנות ביטחון הפנים הבריטית MI5 ומשטרת לונדון פשטו על חמישה נכסים בצפון-מערב העיר. הם החרימו שם יותר מ-20 אלף ערכות עזרה ראשונה. שקיות הקירור שבתוכן הכילו אמוניום חנקתי - אותו חומר שהחריב את נמל ביירות ב-2020. הכמות שנתפסה עמדה על כשלושה וחצי טונות. גבר בשנות ה-40 לחייו נעצר ושוחרר לאחר מכן ללא אישום. ראש הממשלה דאז, דייוויד קמרון, ושרת הפנים שלו, תרזה מיי, עודכנו בפרטים. חברי הפרלמנט נותרו באפלה מוחלטת.
שר הפנים הבריטי ב-2019, סאג'יד ג'אוויד, נעל את הדיון ההוא בפרלמנט תוך פירוט הסיבות לחרם המלא על חיזבאללה. הוא רמז על "מודיעין סודי" וציין כי אינו יכול להיכנס לפרטים. ג'אוויד הוסיף ששר ההגנה, בן וואלאס, תדרך באותו אחר צהריים את מקבילו באופוזיציה, תחת ההבנה שדבר מהשיחה לא ידלוף החוצה. הפרוטוקול הרשמי אינו מסגיר מה נאמר באותו חדר.
עשרה שבועות לאחר מכן פרסם העיתון "דיילי טלגרף" את הסיפור המלא. הדיווח ייחס את קצה החוט שהתניע את חקירת ה-MI5 ל"ממשלה זרה". יום אחד בלבד חלף, וגורם ישראלי בכיר אישר לתאגיד השידור "כאן" כי הממשלה המדוברת היא ישראל, והסוכנות שמסרה את המידע היא המוסד. משטרת לונדון הסתפקה באישור יבש של הפשיטות והמעצר הבודד, והודיעה שהחקירה נסגרה. תגובתו הפומבית של וואלאס הסתכמה במשפט אחד: "מטבע הדברים, מאמציהם והצלחתם נותרים לרוב סמויים מן העין".
חברי פרלמנט בבריטניה רשאים להגיש שאילתות בכתב שהשרים מחויבים להשיב עליהן. טוליפ סידיק, המייצגת מחוז בצפון-מערב לונדון, הגישה שתיים כאלה ביוני 2019. היא דרשה לדעת אם מאגר חומרי הנפץ נלקח בחשבון כשהממשלה החליטה לאסור את פעילות חיזבאללה, ומתי בדיוק עודכנו השרים והפקידים כדי להגן על התושבים שהתגוררו סמוך למחסנים. וואלאס סיפק תשובות מתחמקות ונשען על המדיניות ארוכת השנים שלא להגיב על ענייני מודיעין ומבצעים משטרתיים. שם נעצר הרישום הציבורי למשך שש שנים ארוכות.
ביולי 2025 פרסמה ועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט הבריטי דוח נרחב על איראן. בעמוד 59 מופיעה תיבה תחת הכותרת "מבצע קימל: שיבוש תכנון מתקפות של חיזבאללה". התיבה מפרטת את כמויות חומר הנפץ, ומציינת את הערכת ה-MI5 שלפיה החומר נאגר כהכנה למתקפה עתידית שאיראן או חיזבאללה יאשרו ביום מן הימים. התיבה מסתיימת בפס שחור של צנזורה המסתיר את זהות הגורם שהצביע על מיקום החומרים. שותף זר הוא בדיוק מסוג הדברים שוועדות מצנזרות.
בריטניה ממחישה כעת את המחיר שהיא גובה על חוסר ההסכמה שלה עם ישראל. השבוע הודיע שר החוץ, אד מיליבנד, על איסור סחר בסחורות שמקורן בהתנחלויות ביהודה ושומרון - צעד שהוא מכנה השלמה של הבטחתו ל"חישוב מסלול מחדש" ביחסים. הצעדים הללו מתרחבים גם לשירותים הקשורים להתנחלויות, כולל מימון ופרסום, ומגיעים בתגובה לאישור הבנייה הישראלי בחודש שעבר בשטח E1 שבין ירושלים למעלה אדומים.
הדיון עשוי לגלוש בקרוב הרבה מעבר לסחר. פרנצ'סקה אלבנזה, השליחה המיוחדת של האו"ם, כבר קראה השבוע לבריטניה להשעות בהדרגה גם את שיתוף הפעולה המודיעיני עם ישראל. זהו צעד שלוקח את המחלוקת אל טריטוריה שממשלות בבריטניה מעדיפות להשאיר בצללים. שר העבודה פט מקפאדן מיהר להבהיר שישראל נותרת בעלת ברית ביטחונית חשובה, ושהקשרים בין המדינות יימשכו. לונדון רוצה לשמור על הערוץ הזה שלם ופעיל.
פרשת מצבור הנפץ בלונדון מדגימה היטב את הסיבה לכך. המודיעין הישראלי ידע בדיוק היכן לחפש והציל את לונדון מאסון כבד. אך זהו רק המקרה המתועד ביותר. ב-2017 חדרו כוחות ישראליים לתא של דאעש בסוריה וגילו שהארגון בונה מטעני חבלה המוסווים כסוללות למחשבים ניידים. בעקבות זאת, ארצות הברית ובריטניה אסרו מיד על העלאת מחשבים לטיסות מסוימות. משנת 2007 ועד 2013, מל"טים ישראליים מסוג הרמס 450 צברו 70 אלף שעות טיסה במשימות סיור עבור הצבא הבריטי באפגניסטן, כשהם סורקים את השטח בחיפוש אחר מטעני צד. השנה, שירותי הביטחון של שתי המדינות עובדים יחד לסיכול פעולות איראניות שמטרתן לפגוע ביהודים ובמתנגדי משטר על אדמת בריטניה.
כל הפעולות האלה שירתו גם את האינטרס הישראלי, אך אף אחת מהן לא הוזכרה כשהפרלמנט דן בחיזבאללה. כעת הקשר המודיעיני נכנס ללב הוויכוח הציבורי. מנהיגת השמרנים, קמי באדנוק, כתבה שאזרחים בריטים חיים היום בזכות מודיעין ישראלי. שר הפנים בממשלת הצללים, כריס פילפ, הזהיר שבריטניה נשענת על ישראל כדי להתמודד עם איומי טרור.
חלק מהדברים שבריטניה מקבלת מישראל אינם חובה אלא פריבילגיה מוענקת. לבריטים יש נוכחות נרחבת במרכז התיאום בקריית גת, וקצין בריטי משמש שם סגן למפקד האמריקני. בריטניה מצפה לקחת חלק מרכזי בשיקום עזה, והדיפלומטים שלה נעים בחופשיות בשטחים שבשליטת ישראל. את כל אלה אפשר וצריך לבחון מחדש. ישראל כבר הרחיקה נציגים מספרד ומהולנד מקריית גת לאחר שממשלותיהם נקטו צעדים נגדה.
כשאני משקיף ממשרדי ברחוב יפו על הדינמיקה הזו, התגובות שיצאו השבוע מירושלים מעוררות מחשבה. הנשיא יצחק הרצוג הגדיר את הצעד הבריטי כ"טעות חישוב חמורה" והתערבות בוטה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קרא לגרש את השגריר, ושר החוץ גדעון סער חזר על האזהרה שישראל תפעל נגד בריטניה. איומים דומים נשמעו גם בעבר, בין אם סביב סכנת עלייתו של ג'רמי קורבין או ההכרה הבריטית במדינה פלסטינית. הם מעולם לא יצאו לפועל, בעיקר משום שבריטניה חברה בברית המודיעין "חמש העיניים" והתנועה שם היא דו-סטרית. איום שמעולם לא מומש מלמד את לונדון שאפשר פשוט להתעלם מאזהרות ישראליות. מצב כזה מייצר נזק גדול יותר משתיקה מוחלטת.
אם בריטניה בוחרת להגדיר מחדש את מערכת היחסים במונחים הללו, גם ישראל צריכה לשקול מחדש את שיתוף הפעולה המודיעיני איתה. לונדון בוחרת פעם אחר פעם להכיל ולעיתים אף להעצים ממשלות ותנועות עוינות למערב כולו, תוך שהיא מאמצת עמדה עונשית כלפי הדמוקרטיה המערבית באזור. למערכת יחסים אסטרטגית יש השלכות בשני הכיוונים. אי אפשר לקבל מודיעין ישראלי כאילו מדובר בזכות מוקנית, ובמקביל להתייחס לישראל כאל יריבה. הגיע הזמן לתת ללונדון לקבל החלטה על איזה מודיעין היא מעדיפה לסמוך.