כשהתחילה חרושת השמועות סביב הפיגורות שיקבלו שריון מנתניהו ברשימת הליכוד, עלה גם שמה של איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל. החיבור בין חיים לליכוד הוציא מדעתו את דב הלברטל, פובליציסט ומשפטן חרדי, שיצא למתקפה נגדה בפוסט שפרסם בפייסבוק ב-10 במאי, והתגלגל לתביעת דיבה שהגישה נגדו חיים אתמול (שני).
"הנה עוד זונה של השכול, איריס חיים שעומדת לקבל שריון בליכוד", כתב. בהמשך כינה אותה "האשה הנקלית הזו" ו"רדופת הכבוד והפרסום שרק זורחת מאז רצח בנה", וטען ש"יש להניח שתכננה מראש את כל דרכה לפוליטיקה ודורכת על דמו של בנה שציווה לה סלבריטאות עולם". את הפוסט חתם במילים: "על קבר בנה היא תכתוב: 'כמה טוב שנרצחת'. איזה חסד עשה איתה החמאס".
היא הגיבה בפוסט משלה. "למי שכתב עלי שאני זונה של השכול, דב הלברטל. את שמך שמעתי היום בפעם הראשונה", כתבה. "זונה כי מישהו כתב ששוריינתי לרשימת הליכוד? ואת זה אומר בן אדם ששם כיפה על הראש. אף אחד לא פנה אלי, לא מהליכוד ולא משום רשימה או מפלגה כלשהיא, וגם אם יפנו, התשובה תהיה שלילית. העיקר לכתוב דברים רעים ודוחים עלי בלי לבדוק אפילו".
במקום לעסוק בשמועות, ביקשה מהגולשים לתרום ל"בית יותם", המיזם שהיא מקימה לזכר בנה, "שם ידברו יפה ובאופן מכבד. מבטיחה לכם". ולהלברטל כתבה: "מה עשיתי לך רע, איש קטן ומסכן".
יותם נחטף לעזה ב-7 באוקטובר 2023. הוא הצליח לברוח משוביו יחד עם אלון שמריז וסאמר פואד אל-טלאלקה, ושלושתם שהו במשך חמישה ימים בשטח הלחימה. הם ניסו לסמן לכוחות שהם חטופים, וכתבו באמצעות תמצית תבלינים את המילים "הצילו חטופים". ב-15 בדצמבר, אחרי שכבר הצליחו להשתחרר מהשבי, נורו השלושה בשוגג בידי חיילי צה"ל, בעקבות טעות בזיהוי.
למרות הדרך הטרגית שבה נהרג, נמנעה מלהפנות את הכעס כלפי החיילים. היא פנתה ליחידה שחייליה ירו בו והבהירה שאינה מאשימה אותם, ומאז פועלת לקידום מסרים של אחדות. בכתב התביעה מתארים אותה עורכי דינה כמי ש"הפכה לשליחת אחדות מטעם עצמה" ו"רתמה את הטראומה, הקושי, הגעגוע, כדי לאחד בין כל חלקי העם, יהודים ולא יהודים, שמאל וימין, חילונים ודתיים".
חודש בלבד לפני פרסום הפוסט, קיבלה חיים אישור עקרוני להביא ילד מזרעו של יותם. היא דיברה אז על התקווה שנפתחה בתוך האובדן. "יותם מבחינתי לא מת. רק הגוף שלו איננו פה", אמרה. "הילד זה לא יותם, אבל זה יהיה מזרעו של יותם". בתביעה נטען שהלברטל ידע שהוא פוגע בה בנקודת זמן רגישה במיוחד.
ב-26 במאי נשלח להלברטל מכתב התראה לפני תביעה. "מדובר במלל מחריד, דוחה, בלתי נתפס", נכתב בו. "המילים 'לשון הרע' אינן מספיקות כדי לתאר את גודל העוול שביצעת, את עגמת הנפש שגרמת לאם שכולה, שזכרון מותו של בנה, שהיה כפסע מן החופש ונורה ע"י כוחות צה"ל, מלווה אותה בכל שעות הערות והשינה".
הלברטל השיב למכתב ולא הכחיש שכתב את הדברים. הוא סיפר שאחרי יום או יומיים חשב שוב על הפוסט, הגיע למסקנה שהניסוח היה חריף מדי ומחק אותו מיוזמתו. "לא ששיניתי אותו, פשוט מחקתי אותו", כתב. לדבריו, עד אז צבר הפוסט מאות צפיות בלבד, ורק אחרי התגובה נגדו, צילום המסך התפשט ברשת והגיע לכלי התקשורת.
גם את השמועה על השריון טען שלא המציא. לדבריו, קרא עליה בכתבה של העיתונאית הפוליטית אנה ברסקי במעריב, והניח שהמידע מבוסס. הוא ציין גם את ניסיונו בתקשורת, בין היתר כמנהל המחלקה הדתית בקול ישראל, כשדרן וככותב מאות מאמרי דעה. "אני מבין דבר אחד או שניים בתקשורת", כתב.
הוא טען ששילם מחיר על הפרסום, כיוון שספג התקפות קשות נגדו גם בתוך הקהילה שלו. "אני באתי על עונשי הגדול בפרסום הפוסט", כתב, והוסיף שהוא לוקח אחריות על הפרסום הראשוני. הוא הציע לפרסם התנצלות נוספת, להיפגש ואף לארח את המשפחה בביתו לשבת, כדי ליישב את הפרשה.
ההסברים וההצעות לא שכנעו את עורכי דינה, אסף שרעף ונילי שץ, שהגדירו את תשובתו "שיא של ציניות מקוממת". לטענתם, הוא ניסה להפנות אליה את האצבע ולטעון שדווקא התגובה שפרסמה היא שהפיצה את הפוסט והביאה אותו לכלי התקשורת. הניסיון התקשורתי שעליו הצביע בעצמו, הם טוענים, רק מחזק את הטענה שידע היטב איזו סערה עלול הפרסום לחולל.
אתמול, כאמור, הגישה חיים תביעת דיבה לבית משפט השלום בירושלים, בסך 169 אלף שקלים, ובה טענה שהדברים עליה לא נכתבו ברגע של כעס, אלא ממודעות וכוונה לפגוע בה. גם הבחירה בתמונה שצורפה לפוסט, שבה היא נראית כשמאחוריה ציור של יותם, מוזכרת בתביעה. לטענתה, השילוב בין התמונה לטקסט נועד להגביר את הפגיעה ואת "אפקט ההלם". מועד הדיון הראשון בתביעה ייקבע בהמשך.