פרקליטות המדינה פנתה היום (שני) לבית המשפט העליון בניסיון להחמיר את עונשו של זיו חן, בן 38, שהורשע בשוד ובתקיפת אישה בת 87 ברמת גן. על חן נגזרו 35 חודשי מאסר בפועל, אך המדינה טוענת כי העונש אינו נותן משקל מספק לאופן שבו בחר את קורבנו, לנזק שנגרם לה ולעברו הפלילי. הערעור הוגש מטעם המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, לאחר שהתיק בבית המשפט המחוזי בתל אביב נוהל על ידי עו"ד עידן ספו מפרקליטות מחוז תל אביב.
השוד התרחש ב-31 במאי 2025, סמוך לשעה 19:25, ברחוב ביאליק 83 ברמת גן. לפי כתב האישום המתוקן, שבו הודה חן במסגרת הסדר טיעון, הוא הבחין בבת ה-87 כשהיא הולכת באיטיות ברחוב ונעזרת במקל הליכה. על צווארה ענדה שרשרת זהב עם תליון, ששוויה הוערך בכ-3,500 שקלים.
חן החל ללכת בעקבותיה. הוא הביט לצדדים, ומשהבחין כי אין איש בסביבה, הגביר את קצב הליכתו והתקרב אליה מאחור. אז משך בחוזקה את השרשרת מצווארה. הקשישה הוטחה לקרקע, וחן נמלט מהמקום עם התליון כשהוא מותיר אותה שרועה על הרצפה, עד שעוברי אורח הבחינו בה וסייעו לה לקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לה חבלות והיא סבלה מכאבים.
במהלך המשפט התברר כי השרשרת לא הייתה עבורה רק תכשיט ששוויו אלפי שקלים. היא הביאה אותה עמה מעיראק, והשרשרת נשאה עבורה ערך סנטימנטלי. בית המשפט המחוזי גם דחה את טענת ההגנה שלפיה מדובר באירוע ספונטני. בגזר הדין נקבע כי חן הבחין בקשישה, הביט לצדדים ורק לאחר שווידא שאין אדם בסביבה האיץ את צעדיו לעברה ותקף אותה.
אישה עצמאית לפני השוד - ומאז חוששת לצאת לבדה
הפגיעה בבת ה-87 לא הסתיימה באותו ערב ברחוב. מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש לבית המשפט עולה כי מאז השוד חל שינוי משמעותי בחייה. שירות המבחן תיאר תחושות של חולשה, כאב, חוסר אונים וייאוש, לצד עוררות יתר והידרדרות משמעותית בתפקודה הפיזי.
עוד עולה מהתסקיר כי הקשישה מרבה מאז התקיפה לשהות במיטתה בשל כאבים ומגבלות תנועה, ונמנעת מלצאת מביתה ללא ליווי. מי שתוארה כאישה עצמאית לפני האירוע הפכה בעקבות התקיפה לאישה פגיעה, חסרת אונים, חרדה ומפוחדת. בתסקיר תוארה פגיעה קשה ומתמשכת באורח חייה, והומלץ להשית על חן פיצוי כספי משמעותי בשל הפגיעה והשלכותיה.
35 חודשי מאסר - המדינה דורשת להחמיר
המחלוקת סביב העונש החלה כבר בבית המשפט המחוזי. בשלב הטיעונים לעונש ביקשה הפרקליטות לקבוע לחן מתחם ענישה שנע בין 42 ל-66 חודשי מאסר בפועל. ההגנה ביקשה מתחם נמוך בהרבה, של שישה עד 24 חודשי מאסר, וטענה בין היתר כי חן הודה במעשיו, קיבל אחריות וכי מדובר באירוע שלא תוכנן מראש.
בית המשפט לא קיבל את טענת ההגנה בדבר הספונטניות של השוד, אך גם לא אימץ את מתחם הענישה שביקשה המדינה. לאחר שסקר פסיקות בתיקים אחרים של שוד קשישים, קבע בית המשפט מתחם של 24 עד 40 חודשי מאסר בפועל.
בסופו של דבר נגזרו על חן 30 חודשי מאסר בפועל. אלא שבאותה עת כבר עמד נגדו מאסר מותנה בן עשרה חודשים מתיק קודם. בית המשפט הפעיל אותו, אך קבע כי חמישה חודשים ממנו יצטברו לעונש החדש וחמישה חודשים ירוצו בחופף. כך נקבע כי חן ירצה בסך הכול 35 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי והוא חויב לשלם לקשישה פיצוי בסך 5,000 שקלים.
כעת מבקשת המדינה מבית המשפט העליון להתערב. בערעור נטען כי עונש של 35 חודשי מאסר למי ששדד קשישה בת 87 באלימות הוא עונש מקל, בין היתר משום שהוא מסתכם בפחות מחמישית מתקופת המאסר המרבית הקבועה בחוק לעבירת השוד, שעומדת על 14 שנות מאסר.
עשר הרשעות ויותר מ-13 שנות מאסר
הערעור אינו מתמקד רק באירוע הנוכחי. לחן עשר הרשעות קודמות, רובן בעבירות אלימות ורכוש, ובהן תקיפה, גניבה, איומים ועבירות נוספות. לאורך השנים הוא נשלח שוב ושוב למאסר, ובמצטבר ריצה יותר מ-13 שנות מאסר בפועל.
אחד הנתונים הבולטים בעברו הוא הרשעה קודמת בעבירה דומה מאוד. באחד מתיקיו הורשע חן לאחר שמשך וגנב שרשרת מצווארה של קשישה ילידת 1938. המדינה מצביעה על הדמיון בין המקרים וטוענת כי המאסרים שכבר ריצה לא מנעו ממנו לחזור ולבצע עבירה כמעט באותה מתכונת.
גם מאסרים מותנים, כך נטען בערעור, כבר הופעלו נגד חן בעבר לאחר ששב לבצע עבירות. באחד התיקים הקודמים הופעלו נגדו שני מאסרים מותנים לאחר שחזר לבצע עבירה בתוך כחודש מיום שחרורו. מבחינת המדינה, העובדה שגם הפעם ביצע עבירה כשמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו מחזקת את הטענה כי ענישה קודמת לא הרתיעה אותו.
ביצע את השוד כשהיה אסיר ברישיון
פרט נוסף שמכביד מבחינת המדינה הוא שאת השוד של בת ה-87 ביצע חן בזמן שהיה אסיר ברישיון. כלומר, הוא שוחרר ממאסר קודם בטרם השלים את מלוא תקופת מאסרו, ובתקופת הרישיון שב והסתבך בעבירה נוספת. במקביל, אותו מאסר מותנה בן עשרה חודשים כבר ריחף מעל ראשו.
המדינה תוקפת בערעור גם את ההחלטה לחפוף מחצית מהמאסר המותנה לעונש החדש. לטענתה, הכלל הוא שמאסר מותנה שמופעל אמור להצטבר לעונש שנגזר בגין העבירה החדשה, והפעלה בחפיפה היא החריג. במקרה של חן, נטען, לא הייתה הצדקה להקל עמו דווקא בנקודה הזאת.
גם מיקומו של חן בתוך מתחם הענישה שקבע המחוזי עומד במחלוקת. בית המשפט גזר עליו 30 חודשים, כלומר לא בחלק העליון של המתחם שנקבע. בערעור נטען כי לנוכח עשר הרשעותיו, עברו הפלילי המכביד, העובדה שחזר לבצע עבירה דומה והיותו אסיר ברישיון בזמן השוד, היה מקום להציב את עונשו "בחלקו העליון של מתחם הענישה".
המדינה: הפגיעה אינה מסתכמת בשווי השרשרת
לצד זאת, מפנה המדינה לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון בתיקי שוד של קשישים, ובהם מקרים שבהם נגזרו עונשי מאסר ממושכים יותר. בערעור נטען כי מדובר בתופעה חמורה במיוחד, משום שעבריינים מנצלים את חולשתם הפיזית של אנשים מבוגרים והופכים אותם למטרה קלה.
מבחינת המדינה, הנזק בעבירות כאלה אינו נמדד רק במחיר התכשיט שנלקח. שוד אלים של אדם מבוגר עלול לפגוע בתחושת הביטחון שלו, לגרום לו לחשוש לצאת מביתו ולערער את יכולתו להמשיך לנהל חיים עצמאיים. במקרה של בת ה-87, השינוי הזה מתואר בפירוט בתסקיר נפגעת העבירה: מכאבים ומגבלות תנועה ועד פחד לצאת מהבית ללא ליווי.
גם הפיצוי שנפסק לקשישה, 5,000 שקלים, עומד במוקד הערעור. המדינה טוענת כי מדובר בסכום שאינו משקף את הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לה ואת השינוי שנכפה על חייה בעקבות השוד.
כעת יהיה על בית המשפט העליון להכריע אם 35 חודשי המאסר שנגזרו על חן יישארו על כנם, או אם עברו הפלילי, העובדה שכבר ריצה יותר מ-13 שנות מאסר, השוד הקודם של קשישה, ביצוע העבירה כשהיה אסיר ברישיון והפגיעה המתמשכת בבת ה-87 מצדיקים החמרה משמעותית בעונשו, כפי שמבקשת המדינה.