משני עברי המתרס: הורמוז, הקונספציה האיראנית והדרך להפלת המשטר

סערה תרבותית יוצאת דופן התחוללה בשבע האחרון בלב טהראן וסיפקה הצצה נדירה להלכי הרוח הפנימים באיראן.

השחקן האיראני המפורסם נוויד מוחמדיזאדה פרסם באינסטגרם תמונה שלו לובש חולצה עם דגל פלסטין. במדינה שמשקעה עשרות שנים מיליארדים בנראטיב "שחרור פלסטין", מוחמדיזאדה ציפה אולי לתשואות, אבל חטף גל זעם ציבורי חסר תקדים, איבד מאות אלפי עוקבים בתוך יממה, ולבסוף הודח רשמית מהצגה יוקרתית ("ארש") שבה השתתף, בשל חרם צרכנים (ותודה לערביסטית עידית בר על המידע).

​כאשר סמל של המשטר הופך לנטל מסחרי ותדמיתי בבירת איראן, ברור כי חלקים נרחבים בציבור אינם רואים עוד בסוגיה הפלסטינית מטרת על קדושה, אלא את הסיבה הישירה לאינפלציה, לסנקציות ולעוני.

זהו מיקרוקוסמוס של זירה שלמה העומדת על פי תהום.

בחזית הבינלאומית, טבעת המצור מהדקת את אחיזתה. השבוע נפל דבר-אם ב"שאגת הארי" אפשר היה לזהות הססנות אירופאית, הרי שהצטרפותו הרשמית של האיחוד האירופי השבוע למשטר הסנקציות, לצד קביעה של סבא"א כי איראן מפרה את אמנת ה-NPT לאי הפצת נשק גרעיני, מעבירות את תוכנית הגרעין האיראנית ממעמד של מחלוקת דיפלומטית לאיום גלובלי דחוף.

​עוד דבר שנפל השבוע-העוקץ המרכזי של האסטרטגיה האיראנית בהורמוז נוטרל ברובו. נראה עם זאת שהמשטר שרוי בקונספציה - שוב מנסה מרכיבים שלהערכתו יאלצו את ארה"ב לסיים את המלחמה והפעם במקום הורמוז המחסור שהוא מעריך שיש לה בחימושים ובחירות האמצע שבראייתו מונעים ממנה לנהל מערכה ארוכה (אגב, בדומה לתפיסת החטופים של חמאס), ולכן דווקא הסלמה צבאית היא הדבר הנכון בעיתוי הנוכחי. אולם, נראה שהפעם ארה"ב מגיעה מוכנה ומגובשת יותר, ולכן מדובר בהערכת חסר מסוכנת.

הלחץ המדיני והסרת המגבלות המשפטיות מעניקים לוושינגטון ולבעלות בריתה מרחב תמרון רחב לפעולה.

פחות או יותר באותה קונספציה רק מהצד השני של המתרס​, יש חוגים רבים במערב ובתקשורת המערבית שסבורים שהממשל בארה"ב מנסה למנוע הסלמה בכל מחיר.

בחינה מעמיקה של המהלכים מעלה אפשרות הפוכה לחלוטין: יתכן שארה"ב דווקא מעוניינת בהסלמה. התנאי היחיד: שאיראן היא זו שתפתח בה. הממשל מבין כי פגיעה יזומה מצידו ללא עילה ישירה עלולה לפצל את הקואליציה האירופית ולספק למשטר בטהראן עילת התכנסות לאומית ("סביב הדגל"). לעומת זאת, אם איראן תפעל מתוך מצוקה ותבצע מהלך תוקפני גלוי, הרי שהיא תספק לוושינגטון את ה"אקדח המעשן" והלגיטימיציה המלאה להנחית מכה צבאית מוחצת על תשתיות המשטר, מוסדותיו ומנגנוני הדיכוי שלו.

​אם ההקשר הזה הוא הנכון, האמירה של הנשיא דונלד טראמפ השבוע שתהה פומבית מדוע הציבור באיראן אינו יוצא לרחובות מקבלת משמעות קריטית, שכמעט לא סוקרה-זוהי אינה קריאה ספונטנית, אלא תחילתו של תיאום ציפיות אסטרטגי מול הציבור באיראן. לאחר שהללו התבקשו להישאר בבתיהם ומאז לא הייתה כל פניה פומבית אליהם.

​האפשרות להסלמה תופסת את איראן בנקודת השפל הכלכלית והתשתיתית החמורה בתולדותיה:

1. עקב המחסור החמור ברכיבי זיקוק מתקדמים, תחנות דלק רבות מוהלות בנזין במים ובכימיקלים תעשייתיים ירודים. התופעה גורמת לנזקים כבדים למנועים, להשבתה המונית של כלי רכב פרטיים ומסחריים ולשיתוק שרשראות אספקה.

2. ​ייבוש תשתיות קיומיות: בצורת מתמשכת, כשל בניהול האקוויפרים והפסקות חשמל מתוכננות הביאו ערים מרכזיות אל סף "יום האפס" של מי שתייה, תוך השבתת מפעלים ובתי חולים.

3. ​האינפלציה הובילה לתופעות של "קנייה בבודדים" (רכישת ביצה בודדת או חלקי עוף זולים), התרחבות פנקסי החובות במכולות השכונתיות ומכירה שיטתית של ציוד ביתי וזהב כדי לסגור את החודש.

​השינוי הדרמטי-הלנת שכר מתמשכת בקרב כוחות השיטור והביטחון האזרחיים ששוחקת את המוטיבציה, מעלה את השחיתות המקומית, ומובילה לתופעות של עצימת עיניים מכוונת מהפרות סדר. כאשר השוטר בשטח אינו סוגר את החודש, נכונותו לסכן את חייו למען המשטר אינה גבוהה.

​במקביל, מתחת לפני השטח מתחוללת דרמה בזירה הכורדית. איחוד מפלגות האופוזיציה הכורדיות-איראניות בחבל כורדיסטאן בעיראק (CPFIK), לצד ואקום אכיפתי שנוצר באזורי הספר מייצרים פוטנציאל לזרוע צבאית קרקעית המאיימת על המשטר מבית.

בש​ורה התחתונה, איראן מצויה במלכוד אסטרטגי חסר תקדים. הנהגתה מאמינה כי הסלמה מבוקרת תפחיד את המערב ותביא להפסקת אש (ויש עדיין כלים בידיה), אך בפועל יתכן מאוד שדווקא זה ישחק לידי ארה"ב שרק מחכה להזדמנות להנחית מכה מוחצת.
​
השילוב בין קריסת התשתיות, השחיקה במנגנוני הביטחון, והלגיטימיציה הבינ"ל מעיד שהמלחמה נמשכת במלוא המרץ ואין "קיפאון" זולת באש הצבאית. נראה שהפעם האסטרטגיה האמריקנית מכויילת היטב ומגיעה מגישה מערכתית (ולא רק צבאית) ובעוד כולם "תקועים" מנטלית בהורמוז, היא כבר מזמן בשלב הפלת המשטר, כשזה האחרון קרב אל קיצו בכל חלופה שיבחר.

המשך בוודאי יבוא.