בעולם המודרני קשה לדמיין אפילו יום אחד בלי חשמל. אי אפשר לטעון את הטלפון הנייד, את החדשות קוראים על הנייר במקום באינטרנט, ומים מרתיחים על האש. בקובה, לעומת זאת, מיליוני בני אדם כבר נאלצו להתרגל לחיים שרובנו כמעט שכחנו איך הם נראים.
בחלקים נרחבים מקובה חיים התושבים ללא חשמל עד 23 שעות ביממה, ונאלצים למצוא פתרונות יצירתיים למשבר האנרגיה שפוקד את המדינה. בעיירה קרביו, כשעה נסיעה מהבירה הוואנה, דיאן מררו בן ה-22 הפך את החיים ללא חשמל לקריירה של ממש. מדי יום מפרסם מררו סרטונים שבהם הוא מציג פתרונות להתמודדות עם הפסקות החשמל הארוכות.
אחד הפתרונות הפופולריים שמציג מררו הוא בניית אנטנה סלולרית ביתית. האנטנות האלה כבר הפכו לחלק מהנוף באזורים רבים באי. תושבים מצמידים אליהן את הטלפון הנייד כדי להשיג קליטה, ובמקומות שבהם קשה להתחבר לרשת - הן מאפשרות להם לשמור על קשר עם העולם שבחוץ.
אבל לא רק פתרונות תקשורת נחוצים במדינה. המחסור בחשמל מאלץ גם עסקים רבים לחזור לשיטות עבודה ישנות. בחווה קטנה בפאתי ויניאלס, משפחתו של אוסנל קוראלס ממשיכה לייצר מוצרי חלב גם כשהגנרטור התעשייתי שלה כמעט אינו בשימוש בשל המחסור בדלק. בשיחה עם רשת CNN האמריקנית סיפר קוראלס כיצד החלו לפסטר חלב באמצעות חימום על גחלים.
"אי אפשר להפסיק לחלוב את הפרות", מספר קוראלס. "אנחנו ממשיכים לייצר גבינות ויוגורט גם כשאי אפשר למכור חלב".
עבור רבים מתושבי קובה, ההסתגלות למשבר החשמל קיצונית אף יותר. חלקם למדו לנהל את חייהם לפי השעות שבהן הזרם חוזר: הם מתעוררים באמצע הלילה כדי להספיק לבשל, לכבס וליצור קשר עם בני משפחה רחוקים. בשיא החום, כשאי אפשר להפעיל מזגן או מאוורר, יש גם מי שבוחרים לישון בחוץ, על גגות הבתים או בחצרות.
הפסקות החשמל הן רק חלק ממשבר כלכלי עמוק שפוקד את קובה. כ-40% מתושבי המדינה חיים כיום בתנאי עוני קיצוני, ורבים מתקשים לרכוש אפילו מוצרים בסיסיים. בתוך כך, ענף התיירות, שנחשב לאחד ממקורות ההכנסה החשובים של האי, נמצא בשפל: בחמשת החודשים הראשונים של 2026 הגיעו לקובה כ-360 אלף תיירים בלבד, ירידה של כמעט 60% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
משבר החשמל בקובה לא החל השנה. רשת החשמל במדינה מיושנת, ותחנות הכוח והתשתיות שמפעילות אותה סובלות משנים של השקעה ותחזוקה חסרות. בשנים האחרונות הפכו הפסקות החשמל לתופעה שכיחה, אך בחודשים האחרונים המצב החמיר: הרשת הארצית קרסה שוב ושוב, וגם כשהחשמל חוזר, בחלקים מהאי הוא זמין לעיתים רק לשעות בודדות ביממה.
אלא שעל התשתיות המתפוררות נוסף השנה הלחץ האמריקני על אספקת הנפט לקובה, שהוביל לצמצום חד בכמויות הדלק המגיעות לאי. האיום על אספקת הנפט הוא חלק מהפעולות של שלטון טראמפ נגד השלטון הקומוניסטי בהוואנה, בדרישה לבצע שינויים פוליטיים וכלכליים. עם המחסור בדלק פוגע לא רק בתחנות הכוח, אלא גם בגנרטורים, בתחבורה ובשורה ארוכה של שירותים שתלויים באספקה סדירה של אנרגיה.
הלחץ האמריקני פגע גם במקורות הנפט שעליהם הסתמכה קובה. לאחר שארצות הברית לכדה בינואר את נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו, בעל בריתה הקרוב של הוואנה, הופסקה אספקת הנפט הוונצואלית לאי. בהמשך הפסיקה גם מקסיקו את יצוא הנפט לקובה בעקבות לחץ אמריקני. כך נותרה המדינה עם שילוב כמעט בלתי אפשרי: רשת חשמל מיושנת שזקוקה לדלק רב כדי להמשיך לפעול - ופחות ופחות דלק שמגיע אליה.