"המעשה הזה יזיק לאיכות המים יותר משיועיל" - כך מזהיר הפרופ' משה גופן, מומחה למערכות מים ולשעבר מנהל המעבדה לחקר הכנרת במכון לחקר ימים ואגמים, בשיחה היום (ראשון) עם וואלה בעקבות החלטת רשות המים לפזר גופרת נחושת (קופרום סולפט) במי הים התיכון.
הצעד שננקט נועד להתמודד עם פריחת הציאנובקטריה "סינכוקוקוס", שסתמה את מסנני מכוני ההתפלה בישראל והביאה להשבתתם, אך פרופ' גופן מזהיר כי המהלך נבע מדחיפות לפעול מהר והוא קצת לא שקול.
לדבריו, מדובר בניסיון להשתמש בידע ממערכות אחרות כדי לגרום לאצות להתלכד לגושים גדולים כדי שלא ייכנסו למסננים, פיזור החומר במערכת טבעית פתוחה, כמו הים התיכון, עלול להביא לתוצאות קשות ממה שהיה אילו לא השתמשו בו, שכן קופרום סולפט אינו מיועד למערכות פתוחות אלא למערכות סגורות בלבד, כגון ניקוי טפילים מדגים וניקוי תוצרת חקלאית.
המקור לסתימת המסננים והשבתת המתקנים הוא הסינכוקוקוס (Synechococcus). מדובר בציאנובקטריה - חיידק כחולי זעיר במיוחד, בגודל של פחות מעשירית המילימטר (0.8 - 1.5 מיקרון), המסוגל לבצע פוטוסינתזה ולייצר מזון מאור השמש, בדומה לצמחים. פרופ' גופן מסביר בשיחה עם וואלה כי החיידק אינו נוטה ליצור פריחות באופן שגרתי ואף אינו קושר חנקן חופשי מהאוויר ברוב זניו.
עם זאת, התפרצותו הנוכחית מעלה תהיות, שכן הזרמת שפכים לים התיכון קיימת כבר עשרות שנים מבלי שגרמה לפריחות מסוג זה. פרופ' גופן מעריך שכדי שיווצרו פריחות נדרש יחס נמוך של חנקן לזרחן, בעוד שבאגן הים התיכון היחס גבוה באופן טבעי. השינוי ביחס זה, שאיפשר את התפרצות החיידק, יכול לנבוע מדליפות זרחן מקומיות או לחלופין ממקור חיצוני רחוק שאולי הנילוס מביא עמו מאזור אתיופיה, למשל - כיוון שלדבריו אינו נבדק כעת.
לצד זאת, שילוב של טמפרטורות מים גבוהות המעניקות לחיידק יתר עמידות, יחד עם גודלו הזעיר המעניק לו יחס פנים-לנפח גדול וקליטה יעילה של נוטריאנטים (תרכובות מזון), יצרו תנאים אופטימליים להתפרצותו ולהחדרתו למערכות.
האזהרה של פרופ' גופן נשענת גם על ניסיונו המקצועי כיועץ למערכת אספקת המים של העיר סאו פאולו בברזיל בעת משבר שבו התמודדו הרשויות בברזיל עם פריחה של מיקרוציסטיס, סוג אחר של ציאנובקטריה, ושפכו טונות של גופרת נחושת אל אגם השאיבה.
המהלך שם אמנם השמיד את החיידקים הגדולים, אך אלה שקעו לקרקעית והצטברו בסדימנטים - הבוץ והמשקעים בתחתית מקווה המים - והרעילו את הסביבה ואת הדגים. במקביל, השמדת החיידקים הגדולים הביאה להתפרצות חמורה של הסינכוקוקוס הזעיר שנותר ללא מתחרים.
גופרת הנחושת לא פגעה בחיידק הזעיר, ובשל גודלו הוא עבר דרך מסנני החול והגיע ישירות לברזים בבתי התושבים. פרופ' גופן מעריך כי תרחיש דומה עלול להתרחש כעת בישראל, כאשר פיזור הנחושת בים לא יפתור את בעיית החיידק אלא עשוי לפנות לו את הדרך להתפרצות קשה יותר, ואף ליצור סיכון רעיל של שאריות נחושת במי השתייה במידה ולא יסולקו כראוי