המהפכה בדגל התורה הושלמה. אחרי עשרות שנים בצמרת המפלגה, משה גפני ואורי מקלב מסיימים את דרכם בכנסת. ההסבר הנוח שמושמע בימים האחרונים מדבר על "הצערת השורות", דור חדש שמחליף דור ותיק ורצון לרענן את הנציגות החרדית. אלא שהגיל הוא בעיקר עטיפה נוחה לסיפור הרבה יותר גדול.
מאחורי הדחת גפני ומקלב מתנהל קרב כוח ושליטה בציבור החרדי-ליטאי. בתי הרבנים, מוקדי הכוח, העסקנים והפוליטיקאים נאבקים על השאלה מי ינהל את דגל התורה בשנים הקרובות ומי יחזיק בידיו את הכוח הפוליטי של מאות אלפי מצביעים. ואחת הדמויות המרכזיות מאחורי עריפת הראשים היא אדם שרוב הציבור הישראלי כלל אינו מכיר: דוד שפירא.
שפירא הוא נכדו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, אחד ממנהיגיו הבולטים של הציבור החרדי. בתקופת סבו הוא הפך לאחד האנשים החזקים בבית. פוליטיקאים עברו דרכו, שאלות רגישות הועברו באמצעותו והוא היה מהאנשים שתרגמו את הכרעות הרב לפעילות פוליטית בשטח.
ההישג הגדול של שפירא הגיע דווקא אחרי פטירת סבו. אנשי חצר רבים נעלמים יחד עם מוקד הכוח שהעניק להם את מעמדם. שפירא הצליח לשרוד, לשמר קשרים ולבנות מחדש את כוחו. בשנים האחרונות, עם עליית מעמדו של הרב דב לנדו בהנהגה הליטאית, הוא חזר אל לב קבלת ההחלטות.
כעת הוא אחד המנצחים הגדולים של המהפכה. שפירא הוא מהדמויות שעמדו מאחורי המהלך לסיום דרכם של גפני ומקלב ומזוהה מאוד עם יעקב אשר, שהופך כעת לאחת הדמויות החזקות בדגל התורה.
שפירא הוא ממובילי הקו שמתנגד לנאמנות האוטומטית של דגל התורה לבנימין נתניהו ולגוש הימין.
התפיסה שלו אינה להפוך את דגל התורה למפלגת שמאל או מרכז, אלא להפסיק להגיע לבחירות כשהיא רשומה מראש בתוך ה-61 של נתניהו. לשמור את הקלפים קרוב לחזה, להגיע ליום שאחרי הבחירות ולדבר עם מי שיוכל לספק את האינטרסים של הציבור החרדי, בעיקר סביב חוק הגיוס.
שפירא עצמו כמעט אינו מתראיין ואינו מחפש מצלמות. אבל אחרי עריפת הראשים של גפני ומקלב, קשה כבר לקרוא לו רק "איש מאחורי הקלעים". ואם דגל התורה אכן תגיע ליום שאחרי הבחירות בלי התחייבות אוטומטית לנתניהו - יכול להיות שהמהלך שהתחיל השבוע בבני ברק עוד ישפיע על השאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא.