באגס באני במזרח הפרוע: האמריקנים מתחילים להבין מיהו נתניהו

המזרח התיכון אינו ידוע כאזור מתועש במיוחד, אבל יש דבר שהוא מייצר בלי הרף: טיפשים. והאיש הכי טיפש השבוע היה ללא ספק שגריר ארצות הברית לישראל, מייק האקבי.

למה לדבר כך על שגריר של מדינה זרה, שלא לומר מעצמה ידידותית? כי האקבי, שהפך במחי התבטאות או שתיים מידיד-אמת של ישראל לאויב ההתנחלויות, נזכר בוודאי, בסוף השבוע, ביום שבו התייצב בבית המשפט כדי לתמוך בבנימין נתניהו, מחזיק בידו בובה של באגס באני.

מבולבלים? בואו נעשה סדר ונלך מהסוף להתחלה. האמריקנים הבינו באיחור מסוים שמה שהתחיל כפרעות על בסיס מזדמן, הפך לגל של טרור יהודי בשטחי יהודה ושומרון.

"אין דבר כזה 'טרור יהודי'!", מיהרו לקבוע תומכי ההתיישבות ביהודה ושומרון, למרות שדווקא הם היו צריכים להיות הראשונים להסתייג ממנו.

אז נכון שהטרור היהודי נבדל מזה הערבי בעוצמותיו, בהיקף התמיכה שהוא מקבל מהאוכלוסייה האזרחית ובוודאי במידת המסוכנות (לטווח הקצר בלבד!) שלו לחיי יהודים, אבל אם פעם אפשר היה עוד להלבין את המעשים כפעולות נקם (נניח שזה בסדר), בבחינת "תג מחיר", הרי שהיום ברור שהמחיר הזה נגבה גם מחפים מפשע, שכל אשמתם היא היותם ערבים.

מה עושה השב"כ? לא ברור. כלומר, לא רק מבחינה מבצעית אלא אפילו מהבחינה הערכית, שכן אפשר בהחלט שראש השב"כ החדש-יחסית לא ממש מסתייג מהמעשים.

מה עושה צה"ל? לא המון - גם כי קיים טשטוש מסוים של גבולות הגזרה בינו לבין המשטרה, אבל בעיקר כי אינו מופעל על ידי מי שאמורים להפעיל אותו - שר הביטחון וראש הממשלה.

מה עושים הפוליטיקאים? לא המון, בלשון המעטה. גוררים רגליים במקרה הטוב ומוסיפים שמן על המדורה, ברוב המקרים.

השרים שמתיימרים לייצג את המתיישבים, כמו בצלאל סמוטריץ' למשל, מחרישים לרוב (או מסתפקים בגינויים מן השפה אל החוץ), מחשש לאבד עוד קולות ליורשת הגזענית של "כך" בהנהגת איתמר בן גביר (ומעתה, גם טלי גוטליב...). ואילו האחרון מבהיר בקריצה כי אלמלא חליפת השר, אוי לבושה ולחרפה, היה ודאי מצטרף לפורעים, כמו בימים היפים ההם, כשהיה צעיר וספורטיבי יותר, כמו חבר מפלגתו צבי סוכות.

מציאות שכזאת דורשת מבוגר אחראי, אבל מסתבר שאין ולו אחד כזה בממשלת נתניהו, כולל ראש הממשלה עצמו.

נתניהו חשוף לתקשורת הזרה: הוא לא רק מודע לנזק שנגרם לישראל, אלא אף מבין את השלכותיו שמתפתחות לכדי סכנה קיומית של ממש. מבין, אבל לא נוקף אצבע - ולא ינקוף, כל עוד הוא נאבק על הישרדותו הפוליטית. הטרגדיה שלנו היא שהוא תמיד נאבק ויאבק עליה.

מפתה לחשוב שיש גם נתניהו אחר, שאם רק יצליח לבצע קאמבק בלתי יאומן (לפחות על פי הסקרים) ולנצח בבחירות, יצא ממנו מנהיג אחראי ש"יעשה סדר". הציפייה הזאת היא נאיבית במקרה הטוב ומטומטמת הלכה למעשה.

למה? כי גם אם יקרה הבלתי יאומן וכהונת נתניהו לא תסתיים בסוף השנה האזרחית, הוא עדיין יהיה נתון בידי כל אצבע ב"בלוק" - וכבר ראינו איך בן גביר וסמוטריץ' סוחטים ומהנדסים אותו אפילו כשחטופים יהודים מעונים, מורעבים ונרצחים במנהרות חמאס ("סיכלנו עסקה מופקרת"). קל וחומר שכך יהיה כאשר הקורבנות הם ערבים.

כל האמור לעיל לא זר למי שעד שלשום היה אחד מהידידים הגדולים ביותר של ישראל המבודדת, שגריר ארה"ב, מייק האקבי.

האקבי נאלץ לבקר בסוף השבוע ביישוב תורמוס-עיא. למה "נאלץ"? כי ביישוב הזה כ-80% מהפלסטינים הם גם בעלי אזרחות אמריקנית ושוועתם נשמעת היטב בתקשורת, שהופכת את הבעיה לאבן בנעלו של טראמפ, חודשיים לפני בחירות אמצע הקדנציה שלו.

טראמפ כועס, ובצדק - מעבר להיבטים מוסריים-אנושיים של התופעה, שספק אם נוגעים לליבו, הרי שהוא דוחה מלחמה עם איראן, מוחל על כבודו השפוך כנפט הניגר ממכלית במיצר הורמוז, רק כדי לא לחבל בבחירות שתוצאות רעות בהן עלולות לייצר עבורו קונגרס לעומתי - והנה באים החברים הקטנים של ביבי ומייצרים לו כאב ראש לא צפוי.

אז האקבי נשלח לעשות סדר ומגלה את מה שבימין הישראלי השפוי יודעים כבר מזמן: אי אפשר לרכב על גב הנמר. צעירי המתיישבים, אלה שעד אתמול הריעו לו כשגיבה את ישראל גם במעשים שנויים במחלוקת, מקדישים לו עתה כתובות נאצה על קירותיהם של מסגדים שרופים.

במדינה מתוקנת הוא היה תובע מראש הממשלה לעשות סדר בחצר האחורית שלו, רק שהאקבי כבר מתחיל להכיר את הקליינט שלו ויודע שנתניהו לא ינקוף אצבע לפני הבחירות, כדי שלא לסכן אפילו קול אחד.

את המחזה הבא אפשר רק לדמיין, אבל נדמה שהוא אינו מופרך כלל: בייאושו מתפרקד האקבי על הכורסה בלשכתו, לוגם כוס מים צוננים, מעסה את רקותיו ההולמות ובוהה בחלל.

בקצה הפריים הוא רואה את בובת באגס באני, זאת שטלטל פעם לבית המשפט כדי ללעוג למערכת המשפט הישראלית ולהשתתף במיצג השקרי לפיו ראש ממשלת ישראל נרדף בגלל בובה של הארנב המפורסם.

האקבי כבר יודע עם מי יש לו עסק, כך גם הבוס שלו בוושינגטון, אך גם בשעה שהם יודעים את האמת על האיש שלא מפסיק לשקר, אפילו להם, הם נזהרים בלשונם.

האקבי הוא דיפלומט שנמנע מלהגיד דברים נחרצים (אפילו בתורמוס-עיא, אחרי שתבע לנקוט פעולות נמרצות, אישר את גרסת נתניהו כשטען שמדובר בקומץ של כמה מאות).

גם טראמפ, שאינו ידוע בשפה הדיפלומטית שלו, שומר עדיין על כבודו של נתניהו, מבין שהוא צריך אותו כ"יס-מן" להשלמת פרויקט הנדל"ן הגדול בהיסטוריה, זה שנרקם על חורבות עזה (ולמרבה ההפתעה לא כולל התיישבות יהודית כפי שמבטיח סמוטריץ' או שיכון לשוטרים צעירים, כפי שהבטיח בן גביר).

עד מתי הם ישתקו? עם קצת מזל, כך מתפלל נתניהו, עד אחרי הבחירות - בסך הכל עוד קצת יותר מ-50 ימים, שבהם יעסיקו אותם נושאים אחרים - מאיראן ועד לקמפיין הפנימי.

רק שדבר אחד ברור: כשייתמו ימי החסד, יתברר לכולנו שישראל בעידן נתניהו הפכה להיות בובת באגס באני: האמריקאים יעשו בה (ובנו) ככל העולה על דעתם.