פרסי איג נובל לשנת 2026 חולקו השבוע בציריך למחקרים שמגשימים היטב את המוטו של האירוע - הישגים ש"קודם גורמים לאנשים לצחוק, ואז גורמים להם לחשוב". במקרה של הזוכים בפרס לפיזיקה, הם גם עשויים לגרום לרצפות של שירותים ציבוריים להיות הרבה פחות רטובות.
רנדי הרד, ג'או פאן, טאד טראסקוט וקאבישן ת'וראייראג'ה זכו בפרס על ניסיונותיהם התאורטיים והמעשיים לפתור בעיה שרוב הגברים מכירים היטב: איך לעצב משתנה כך שזרם השתן לא יחזור בהשפרצה אל המשתמש או יגיע לרצפה. מאחורי השאלה המשעשעת מסתתרים פיזיקה של נוזלים, צילומים במהירות גבוהה ומשוואות דיפרנציאליות.
המחקר, שפורסם בשנה שעברה, מצא שהגורם החשוב ביותר הוא הזווית שבה הזרם פוגע במשטח. כאשר זווית הפגיעה היא 30 מעלות או פחות, כמות הנתזים צונחת. מכאן עברו החוקרים לשאלה המתבקשת הבאה: האם אפשר לבנות משתנה שבה הזווית הזאת נשמרת כמעט בלי קשר לגובה המשתמש או לכיוון שאליו הוא מכוון?
הפתרון נמצא בזווית
החוקרים השתמשו בזרמי מים ובפייה בעלת מבנה אנטומי כדי לדמות השתנה בתנאים שונים, ובדקו כיצד משתנה כמות הנתזים ככל שזווית הפגיעה במשטח משתנה. הם גילו שכאשר הזרם מגיע בזווית של 30 מעלות או פחות, ההשפרצה מצטמצמת באופן דרמטי.
בשלב הבא הם השתמשו במשוואות דיפרנציאליות כדי לתכנן משטח מעוקל שבו הזרם אמור לפגוע תמיד בזווית נמוכה. אחד העיצובים מבוסס על ספירלה המזכירה את קונכיית הנאוטילוס, ובטקס כינו אותו "נאוטי-לו" - משחק מילים על שם הקונכייה ועל הכינוי הבריטי לשירותים.
"השתמשנו במשוואות דיפרנציאליות כדי לקבוע את פני המשתנה כך שכאשר משתינים עליה, זווית הפגיעה תמיד קטנה - לא משנה מה לחץ השלפוחית או כמה אתה שיכור כרגע", הסביר פאן על הבמה.
וזה לא נשאר רק על הנייר. בניסויים שערכו החוקרים, אחד העיצובים החדשים יצר כמות נתזים ששווה לכ-1.4% בלבד מזו שנמדדה במשתנה מסחרית רגילה.
לטענתם, לשינוי כזה עשויות להיות השלכות שחורגות בהרבה מנוחותו של מי שעומד מול המשתנה. נתזים מעלים את כמות החיידקים והלכלוך בסביבת השירותים, מגדילים את עבודת הניקיון ודורשים יותר מים וחומרי ניקוי. החוקרים אף העריכו שאימוץ נרחב של העיצוב בארה"ב עשוי למנוע עד כמיליון ליטרים של שתן ביום מלהגיע לרצפות של שירותים ציבוריים.
לעיצוב יש גם יתרון נוסף: המבנה שלו מאפשר להשתמש בו מטווח גדול יותר של גבהים, ולכן עשוי להתאים טוב יותר גם לילדים ולאנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים
עשירים, מסתבר, לוקחים יותר ממתקים מילדים
אלא שהמחקר על המשתנה היה רק אחד מעשר הזכיות שהוענקו השנה.
פרס איג נובל לכלכלה הוענק לפול פיף, דניאל סטנקאטו, סטפן קוטה, רודולפו מנדוסה-דנטון ודאכר קלטנר, על סדרת מחקרים שבחנו אם בני המעמד הגבוה נוטים יותר להתנהגות לא אתית.
העבודה שעליה התבססה הזכייה פורסמה כבר ב-2012 וכללה כמה ניסויים. החוקרים מצאו בין היתר שנהגים ממעמד גבוה יותר נטו יותר לחתוך כלי רכב אחרים ולהימנע מלתת זכות קדימה להולכי רגל.
אבל הניסוי שגנב את ההצגה בטקס היה פשוט יותר: המשתתפים הושארו ליד קערת ממתקים שנאמר להם במפורש כי היא מיועדת לילדים. לדברי פיף, המשתתפים העשירים יותר לקחו כמעט פי שניים ממתקים.
"הצוות שלי ואני הקדשנו אולי 20 שנה לתיעוד העובדה שככל שהעושר והכסף גדלים, אנשים נוטים להפוך לאנוכיים יותר, בעלי תחושת זכאות וחמדנים יותר", אמר פיף בטקס. "מצאנו שאנשים עשירים לקחו פי שניים ממתקים מילדים".
ואיך מדע מגדיר נשיקה?
פרס הביומכניקה הוענק למטילדה ברינדל, קתרין טלבוט וסטיוארט ווסט, שניסו לעשות משהו שרומנטיקנים כנראה הסתדרו בלעדיו במשך אלפי שנים: לנסח הגדרה מדעית מדויקת לנשיקה.
ההגדרה שאליה הגיעו מתארת, בתרגום חופשי לעברית, מגע מכוון בין הפיות של שני פרטים מאותו מין ביולוגי, שאינו תוקפני, כולל תנועה מסוימת של השפתיים או חלקי הפה - ואינו כרוך בהעברת מזון.
אבל ההגדרה הייתה רק אמצעי למחקר רחב יותר. החוקרים רצו להבין מתי התפתחה הנשיקה במהלך האבולוציה, ולכן השוו התנהגות אצל פרימטים ומינים נוספים.
המסקנה שלהם הייתה שנשיקה היא עתיקה בהרבה מהמין האנושי המודרני. לפי הניתוח, ההתנהגות ככל הנראה הופיעה אצל אב קדמון של קופי האדם לפני כ-16.9 עד 21.5 מיליון שנה. המודל שלהם אף מצביע על סבירות גבוהה שגם ניאנדרטלים התנשקו.
בטקס המחישה ברינדל את המסקנה בדרך שמתאימה מאוד לאיג נובל: בזמן נאומה הופיע לצדה אדם מחופש לאיש מערות, והשניים התנשקו על הבמה.
הזוכים בשנים קודמות
פרות מחופשות לזברות זכו בפרס יוקרתי ופתרו בעיה עולמית
תחתונים באדמה, חדקי יתושים ונחשים ארסיים
גם שאר הזוכים לא ממש עסקו בנושאים שתמצאו בדרך כלל בכותרת של מאמר מדעי שגרתי.
פרס מדעי הקרקע הוענק לצוות שקבר 1,000 זוגות תחתונים זהים ביותר מ-25 מדינות, חפר אותם בחזרה אחרי חודשיים ובחן עד כמה הכותנה התפרקה. הרעיון הוא שקצב פירוק הבד יכול לשמש אינדיקציה לפעילות הביולוגית בקרקע ולבריאותה.
פרס הטכנולוגיה הלך לחוקרים שמצאו שימוש חדש ומפתיע לחדק של יתוש נקבה: פיית הדפסה זעירה למדפסת תלת-ממד, בתהליך שקיבל את השם "הדפסה נקרוטית".
בפרס הריח זכו חוקרים שאספו ראיות למה שהורים רבים אולי כבר חושדים בו - תינוקות מריחים נפלא בעיני הוריהם, בני נוער הרבה פחות.
ואילו בפרס הביולוגיה זכה צוות שחקר מה גורם לנחשים ארסיים לנשוך באמצעות דריכה עדינה וחוזרת על חלקים שונים בגופם, בטמפרטורות ובשעות שונות של היום. המחקר מצא שלחץ באזור הראש עורר את מספר הנשיכות הגדול ביותר, אך הוא גם נמשך בהמשך מכתב העת שבו פורסם לאחר שהתברר שלחוקרים לא היה האישור האתי הנדרש לניסויים.
טקס איג נובל נערך השנה בפעם ה-36, ולראשונה בתולדותיו מחוץ לארה"ב. אחרי 35 שנים שהתקיים בקיימברידג' ובבוסטון, הוא עבר לציריך בעקבות חששות של המארגנים בנוגע ליכולתם של זוכים ועיתונאים בינלאומיים להיכנס לארה"ב תחת מדיניות ההגירה המחמירה.
כמיטב המסורת, זוכי נובל אמיתיים העניקו את הפרסים, הקהל המטיר מטוסי נייר על הבמה והמדענים נדרשו להסביר מחקרים של שנים בתוך שניות.
ובין כל המחקרים על עשירים חמדנים, ניאנדרטלים מתנשקים ותחתונים שנקברו באדמה, ייתכן שדווקא הזוכים בפיזיקה הם אלה שיצליחו להשאיר את החותם המעשי ביותר: פחות שתן על הרצפה.